דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 בדצמבר 2002 | מהדורה 13

אף אחד לא מדבר על צדק

"לצערי הגדול, בידי עדויות קשות מנשוא על עמדותיהם של רבנים בסיפורים מצמררים". חנה קהת, יושבת-ראש פורום 'קולך' של נשים דתיות, מדברת על החיפוי, ההשתקה והרדיפה שנוהגים רבנים רבים בפרשות אונס והכאה של נשים, והטרדה מינית של נשים ותלמידים

אדווארד מונק, הצעקה, 1895 (פרט)

מוסד הרבנות הוא גורם מרכזי בעיצוב אופייה של החברה הדתית. כל נער ונערה גדלים על התביעה הדתית לכבד את הרבנים, לשמוע בקולם ולציית לפסיקתם, שהרי הם מבטאים את דעת התורה. הבניית סמכותם של הרבנים ושליטתם בציבור נראית הכרחית לצורך שימורה של החברה הדתית, הנדרשת להיאבק על שרידותה התרבותית. חינוך כזה יוצר הילה של קדושה סביב דמותו של ה"רב" באשר הוא רב, ומקנה לו עמדה של יתרון וחוזק.

ייאמר לזכותם של הרבנים עצמם, שגם הם מקדישים על-פי רוב לילות כימים לפונים אליהם, נוהגים בהם בסבלנות ובאמפתיה, מעניקים תמיכה לכל אחד ואחת ומשקיעים את מיטב זמנם בזולתם. הרבנים משמשים, אם כן, בשני תפקידים מרכזיים: האחד ציבורי, דאגה לעתידה של היהדות הדתית, והשני פרטי, היענות לאדם הפרטי וטיפול ותמיכה בו.

ובכל זאת, מתוך עיסוקי זה שנים אחדות בתמיכה ובסיוע לנשים במצוקה במגזר הדתי, ברור לי כיום שרוב הרבנים נכשלים במשימתם השנייה ככל שהדבר נוגע לאלימות כלפי נשים, וגם לנערים וילדים שנקלעו למצוקה. כאשר מדובר בבעל ובאב מכה, בסרבן גט או אפילו באנס, הרבנים ברוב-רובם של המקרים אינם נרתמים כראוי לעזרתו של הקורבן; גבר אלים שהוא רב או מקורב לרבנים או לשררה יזכה לתמיכה למרות פשעו, והקורבן יוכה כפליים.

ייתכן שהבעיה נעוצה בהעדר הכשרה נכונה. למרות משימתם המורכבת, הכשרתם של הרבנים היא בתחום ההלכה בלבד. זאת, בשעה שהאתגרים העומדים בפניהם הם בתחומי החברה והטיפול ודורשים פיתוח של מודעות, יכולת ורגישות שיש בהן צורך כדי להתייחס להיבטיה המורכבים של המציאות. במקרה של התנגשות בין שני התחומים, ברצוני להעיד שהרבנים יעדיפו על-פי רוב את מה שיראו בו "הגנה" על שמו הטוב של הציבור הדתי ומנהיגיו, ולא את הפרט הניזוק מהם.

בדיון רחב ומעמיק על אופייה הייחודי של ההלכה כדרך המרכזית בעיצוב חיי הדת כיום, מתריע הרב יובל שרלו על הבעיות שיצרו הצטמצמותה של ההלכה, מגבלותיה הנורמטיביות, התעלמותה מאינטואיציות ומהשפעות חיצוניות שהיו יכולות לתרום להתפתחותה. (יובל שרלו, 'דמותה של ההלכה הנבואית', "אקדמות" י"ב, יוני 2002, עמ' 7-48) ברצוני לציין שהרב שרלו אינו מתייחס למרחב חשוב נוסף הנעדר מן השיח ההלכתי כיום, והוא השיח המוסרי. גילויה של היעדרות זו מעורר תדהמה והשתאות: כיצד ייתכן שפסקי ההלכה של רבנים, עמדות שהם נוקטים וגילויי הדעת שלהם יהיו כה לא-מוסריים?!

ממאמר אחר,שהתפרסם בכתב-העת "נקודה" נראה שהרב שרלו עצמו נוכח בבעיה זו. (יובל שרלו, 'לא נהגנו כהלכה', כסל"ו תשס"ג). הוא מביע חרטה על כך שהצטרף לרבנים הרבים אשר חתמו על גילוי דעת נגד הנשים שהתלוננו בפרשת הרב אבינר, ופסקו שאין להאמין להן ולעיתון. הרב שרלו תוהה לפשר תגובתם האוטומטית של הרבנים (ושלו?), שיצאו בהתקפה מוחצת נגד הקורבנות ונגד הכַּתָב אשר פרסם את הדברים, והתעלמו מכך שנשים אלו הוכיחו לכתב ולנשים ממרכזי הסיוע שטיפלו בהן, כי חוו התעללות נפשית מצדו של הרב אבינר, אשר באופן שיטתי ומניפולטיבי הפך אותן לקורבנות מושפלים בחיזוריו המתעתעים ובשידולו לספק לו מידע על חיי המין והפנטזיות שלהן, ללא כל קשר לבעיות שבגללן פנו אליו. (קלמן ליבסקינד, 'יצר הרע', מעריב, 1-11-2002)

לאמיתו של דבר, רבים לא הופתעו מתגובה ציבורית זו; אנשי ונשות מקצוע בתחום הטיפולי, נשים העובדות במרכזי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ונשים הפועלות בארגוני סיוע לנשים במצוקה – כלומר, נשים מוכות, מסורבות גט, עגונות וכיו"ב – רגילים מאז ומתמיד לתגובות דומות מצד הרבנים. כמעט תמיד, להפתעתם, הרבנים אינם יוצאים מעורם כדי לסייע לקורבן, ומה שחמור מכך, לעתים קרובות מדי מתגייסים לטובת ה"נאשם". גם כשהוא אינו אדם בעל עמדה בכירה, הם הודפים ממנו את האשמה ולעתים לא כל-כך נדירות גם חוברים לחבריו הרודפים את הקורבן, ובכך הופכים אותו לקורבן פעם נוספת. לכן לעתים קרובות מדי מגלה הקורבן, אם זו אישה, נערה או נער, שכל ניסיון להתלונן על מה שנעשה לו גרם לו ליפול לתוך מסכת של התעללות חדשה, של רדיפה ציבורית, של החרמה ונידוי. עצם הרצון להכחיש את קיומה של האלימות המינית בחברה "אידיאלית" גורם להתייצבות בצד הרע; תופעה המוכרת מחברות סגורות רבות.

לצערי הגדול, באמתחתי עובדות ועדויות קשות מנשוא על עמדותיהם של רבנים במקרים מצמררים. ברצוני לפרושׂ רק שניים מהם, כדי לבאר את חומרת הבעיה ואת גודל המצוקה והעוול.

אדם מן התחום הטיפולי נחשף לפרשה קשה של התעללות מצדו של מורה בישיבה בתלמידיו. הנערים הגיעו אליו לטיפול, וכחלק ממילוי חובתו האזרחית הוא ייעץ להם להגיש תלונה למשטרה נגד המורה.

מאותו היום היו חייו וחיי הנערים לגיהנום. כל רבני הישיבה והמעגל הרחב של תלמידי אותם רבנים, שהם כיום רבנים בעצמם ועומדים בראשם של מוסדות, מכונים וישיבות, עשו את הנערים יעד לרדיפה, על שגרמו ל'חילול ה'' והוציאו שם רע לישיבה בפנותם למשטרה. במקרה אחד היה אף ניסיון להרוס לאחד מהם את השידוך בנסיונות שכנוע נואלים של הכלה, גם דרך חברותיה, לעזוב אותו, כי הוא "כפוי טובה ומחלל שם שמים". נוצרה קואליציה רחבה של מענישי ה"מלשינים", שתגובתה הרודפנית ממשיכה לתרום ליצירת חממה לפושעים ולסוטים למיניהם בחברה הדתית.

במקרה אחר פנתה אלי בבקשה לסיוע אישה הנשואה לבנו של אחד מרבני הציונות הדתית. כשהבחורה נישאה לו, היא לא ידעה שחתנה התגרש לאחר התעללות קשה באשתו הקודמת ובילדיו, עד כדי כך שחל עליו איסור להתקרב לילדיו בצו של בית-משפט. לאחר נישואיה החלה פרשה קשה ביותר שכללה התעללות מינית, סטיות מיניות ואף נסיונות לרצח. הרבנים שהאישה פנתה אליהם והקהילה תמכו בה במשך שנתיים, בתנאי שתשמור את העניין בסוד. הם לא הסגירו את הבעל האלים למשטרה ושמרו בסתר על מסכת ייסוריה. חשוב לציין, שכל אותה תקופה בעלה התהלך חופשי והמשיך בהתעללויותיו הנוראות, באינוסה ובצבירת חובות ענק בשיחות ארוטיות ובבילויים פרועים. עובד סוציאלי חדש, אשר נוכח בחומרת הפרשה בתיק שהתבקש לטפל בו, נדהם ומיד הגיש תלונה במשטרה. הסיפור התגלגל לעיתונות ולאחר שנחשפה פרשת ההשתקה, התהפכה הקערה על פיה וכל אלו שהיו מוכנים לסייע לאותה אישה הפנו לה עתה עורף, ואף היו נסיונות לפטרה מהעבודה. ההתערבות שלנו מנעה את פיטוריה. נסיונות הפנייה לרבנים שסייעו בידיה בעבר, אך היו שותפים לקשר השתיקה שנוצר סביב ההתעללויות, הניבו תגובות של עלבון וזעם: "כיצד היא יכלה להחזיר לנו טובה תחת רעה? הרי עזרנו לה, הרי תמכנו בה לאורך כל הדרך". מאז החלה האישה לסבול רדיפות בקהילה שגרה בה, עד כדי אלימות פיזית; אנשי הקהילה התנכלו לה ולילדיה, ואפילו לכלבהּ. היא היתה בעיניהם לפושעת, ועד היום הם לא נוכחו ששתיקתם עשתה אותם לשותפים לפשע. אישה זו, אם לילדים רבים, מודרת ממשפחת הבעל. ילדיה אינם נחשבים בעיני הורי הבעל ואחיו (כולם רבנים) לנכדים ולאחיינים. למרות מסכת קשה זו, ביום שבו נפתח התיק הפלילי הבעל הוברח בעזרת משפחתו התומכת לחו"ל, והאישה נשמה לרווחה, מפני שהיתה עתה מחוץ לטווח פגיעתו הרעה.

מקרים הרבה יותר חמורים של השתקה הם אלה שבהם האשמה מופנית כלפי הרבנים עצמם. פרשות מן הסוג הזה מסתיימות במקרה הטוב בפיטוריו של אותו רב מן המוסד החינוכי; ברוב המקרים לא יחלוף זמן רב, והוא יתחיל לעבוד במוסד אחר. למשל, באחד המקרים הקשים ביותר שהתגלו בעת האחרונה, שבו התברר כי רב במדרשה לבנות אנס כמה תלמידות, הוא פוטר מעבודתו ובזאת הסתיים העניין. מי מבטיח שאותו "רב", אנס סדרתי המוצא מחסה מאחורי זקנו ותוארו, לא ישוב לעבוד בתפקיד דומה במדרשה אחרת?

ה"עליהום" הקולקטיבי שעשו הרבנים על הנשים אשר התלוננו נגד הרב אבינר רק מוכיח עד כמה התקלקלה השורה; עד כמה כמעט כל הרבנים מתגייסים להילחם נגד הקורבנות ובעד החזק, בייחוד אם זהו רב חשוב. מה קרה לרבנים? מה קרה להלכה? היכן הרחמים והחמלה?

השמירה על כבודו של מוסד הרבנות אינה הסיבה היחידה לעיוות זה. ייתכן שהרבנים חוששים משֶבֶר תיאולוגי. היות שבמשך שנים יצרו מסך של אידיאליזציה וניסו לשכנע את צאן מרעיתם שאצלם "אין תופעות כאלו", הם אינם בשלים להתמודד עם המציאות הטופחת על פניהם. כדי להכחישה, הם מקריבים את הקורבן על מזבח החשש מ"חילול ה'". ייתכן שכמו בחברות רבות אחרות, המדובר הוא פשוט בסולידריות בתוך גילדה רבנית, גברית.

ואולם כיוון שאמת מרה זו הולכת ומתבררת לאנשים ולנשים רבים, לא ירחק היום ומעז ייצא מתוק, כשם ש"פרשת הרב אבינר" גורמת כיום בקהילה הדתית להתעוררות, לבדיקה עצמית, לחשבון-נפש ולניסיון להתחיל לתקן את הדורש תיקון. יש לקוות שהריקבון יגרום בסופו של דבר לנסיונות ליצור מנהיגות יותר טובה גם בעולם הרבנות.

ד"ר חנה קהת היא מרצה לתנ"ך, למחשבת ישראל וללימודי מגדר במכללות אקדמיות לחינוך (גבעת וושינגטון, סמינר הקיבוצים ומכללת אחווה) ומייסדת "קולך" - תנועה פמיניסטית ציונית-דתית.

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה