ארץ אחרת

החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל פורסם ב-2006 מטעם הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל, בהזמנתו של יושב-ראש הוועד, מר שווקי ח'טיב. בין העקרונות המרכזיים של המסמך:

• שינוי השלטון הישראלי משלטונו של רוב יהודי לשלטון דמוקרטי הסכמי, המעניק למיעוט הפלסטיני השתתפות אמיתית בקבלת ההחלטות ומאפשר להם לפעול להבטחת זכויותיהם במישור הלאומי, ההיסטורי, האינדיבידואלי והקולקטיבי.
• ניסוח חוקה וחוקי יסוד, המכירים בהיותה של המדינה מולדת משותפת לאזרחיה הערבים-הפלסטינים והיהודים.
• אוטונומיה תרבותית, ניהול עצמי תרבותי.
• ניהול עצמי של הוואקף המוסלמי בפרט, ושל נכסי הדת השייכים למיעוט (גם למיעוט הנוצרי) בכלל.
• בקשה לקיום קשר ישיר בין המיעוט בישראל לבין שאר העם הפלסטיני וכל מרכיבי האומה הערבית-האיסלאמית, ללא הגבלות מחמירות מצד המדינה.
• הכרה רשמית של המימסד הרשמי הישראלי בעוול ההיסטורי שנעשה לערבים הפלסטינים.
• פיצוי על האדמות המופקעות והחזרת חלקים רבים מהם, חלוקת אדמות הוגנת ופרופורציונלית לאחוז האוכלוסייה הערבית בכל אזור ואזור.

מסמך החזון כולל המלצות ליישום התוכנית, ומציג את שיטת העבודה. כל הבקשות הן ברוח "השוויון הדמוקרטי והשוויון בין הקבוצות האתניות השונות"; הדיונים וההמלצות מתייחסים לרוב הרבדים של חיי הערבים כמיעוט: חינוך, כלכלה, סמלי המדינה, הקרקעות, המדיניות הגזענית של המדינה, הקיפוח ההיסטורי, הקשר בין העם הפלסטיני לשאר העולם הערבי והמוסלמי, הקמתם וקידומם של מוסדות רשמיים שישמשו מכוני מחקר לקליטת הפוטנציאל של המיעוט.

החוקה הדמוקרטית פורסמה במארס 2007 מטעם 'עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל', לציון עשר שנים להקמת המרכז. פרופ' מרואן דוירי, יושב-ראש 'עדאלה', כתב בהקדמה, כי זוהי הצעת חוקה למדינת ישראל " על בסיס מדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב-תרבותית. החוקה שהצענו נשענת על העקרונות הקוסמופוליטיים ועל האמנות הבינלאומיות בענייני זכויות-האדם, וכן על נסיון העמים ועל חוקותיהן של מדינות דמוקרטיות שונות" (עמ' 3 בגרסה הערבית).

החוקה מתמקדת בחירויות הפרטים והקבוצות בצורה שוויונית ומבליטה אותן, ומדגישה את העוול ההיסטורי שנגרם לאזרחים הערבים. היא דנה בהרחבה בסוגיות המתייחסות לזכויות החברתיות והכלכליות של הקולקטיב. העומדים מאחורי חוקה זו מאמינים, כי היא שונה במהותה מכל ההצעות שהוצעו עד כה. קבוצת 'עדאלה' מעוניינת ליצור מרחב דיון בציבור הישראלי, כולל הערבים, כדי להגיע להישגים בסוגיות השוויון הלאומי, החירויות והצדק החברתי.

"אף שהגענו בחוקה זו לרמה מתקדמת, אנו מחשיבים אותה כטיוטה לא סופית שתוצג לדיון במהלך שנה, וזאת לשם יצירת אינטרקציה עם הציבור, בתקווה להגיע בסופה של עבודה זו לנוסח הסופי של פרויקט חשוב זה" (עמ' 3 בגרסה הערבית).

חוקה שוויונית לכל? פורסמה בנובמבר 2006 מטעם 'מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל'. מחבר המסמך הוא ד"ר יוסף ג'בארין, מרצה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת חיפה ומומחה לזכויות המיעוטים. "חוקה שוויונית לכל?" מתמקדת בהצגת העקרונות של הזכויות הקולקטיביות, שעליהם מתבססת הבקשה ל"שותפות מלאה ושווויונית של האזרחים הערבים במשאבים הציבוריים במדינה, כפרטים וכקבוצה" ("חוקה שוויונית לכל?", עמ' 53, הגרסה העברית). במסמך בולטת הבקשה לבנייה מחודשת של המוסדות הפוליטיים והחברתיים במדינה. כמו כן מכיל מסמך זה דרישות נוספות וביניהן:

• חלוקה שוויונית של משאבי המדינה בין כל הקבוצות, בצורה יחסית. ואלה המשאבים שמדובר בהם: 1. המשאבים הסמליים (דגל, סמל, הימנון); 2. המשאבים הפוליטיים ( ייצוג הולם ואפקטיבי במוקדי קבלת ההחלטות); 3. המשאבים החומרייים ( קרקע ותקציבים); 4. החינוך והתרבות, עם דגש על הפיכת ישראל למדינה דו-לשונית.

"שוויון מהותי צריך להתחיל מהנורמה המשפטית הבסיסית במדינה (שם). זהו תנאי לא מספיק, אבל הכרחי.

הצהרת חיפה פורסמה מטעם 'מדא אל-כרמל, המרכז הערבי למחקר חברתי יישומי'. המסמך ראה אור לאחרונה, במאי 2007, בשלוש שפות: ערבית, עברית ואנגלית. הצהרה זו באה לעולם כתגובה ל"אמנת כינרת", והיא דנה בארבעה נושאים: 1. סוגיות חברתיות פנימיות של המיעוט הפלסטיני בישראל; 2. היחסים בין האזרחים הפלסטינים בישראל לבין מדינת ישראל; 3. היחסים של האזרחים הפלסטינים בישראל עם בני העם הפלסטינים ועם האומה הערבית; 4. הזהות הלאומית של המיעוט הפלסטיני-ערבי בישראל.

"אנחנו רואים בפרסומים של שלושת המסמכים המשלימים סימן ברור לכך, שהקהילה נמצאת בשלב שבו היא יכולה להביע בבירור את חזונה המשותף ולדאוג לכך שקולה יישמע" (הצהרת חיפה, הגרסה העברית, עמ' 3). משפט זה מעיד על תיאום כמעט מוחלט בין ארבעת המסמכים: הם דנים באותן סוגיות ומציעים אותן הצעות ואותם פתרונות. זוהי עדות לכך ששורשיהם של המסמכים נעוצים באותו זרם חברתי ומדיני; רק הווריאציות שונות. אם נסכם את "הצהרת חיפה", ניווכח לדעת שהמסמך דן כמעט באותן סוגיות כמו קודמיו, ואפילו כמעט לפי אותו סדר; גם הכותרות דומות זו לזו להפליא.