ארץ אחרת

שורש המשבר בכל מדינות אירופה הוא הנתק הגובר, הפער המתרחב, התהום הנפער, בין האליטה השלטת והמון האזרחים. התופעה הזאת היתה קיימת הרבה לפני המשבר הכלכלי העולמי של 2009-2007 והמשבר האירופי של 2012-2009, אבל המשברים האלה החריפו אותה במידה רבה

בפרוס שנת 2014 היה ברור כי האירוע הפוליטי המרכזי באירופה בשנה הקרובה יהיה קיום הבחירות לפרלמנט האירופי, מהלך שבו ישתתפו כל אזרחי 28 המדינות החברות באיחוד. במשך ארבעה ימים, במהלך סוף שבוע ארוך אחד בין 22 ל-25 במאי, יצביע כל מי שיכתת את רגליו אל הקלפי עבור מי שלבו חפץ ביקרו.

אמנם נכון שלפרלמנט האירופי אין הרבה סמכויות, ולכן לבחירות האלה אין הרבה השפעה על קביעת נושאי המדיניות של האיחוד ושיעור ההצבעה בהן צפוי להיות נמוך מזה המקובל בבחירות לפרלמנטים לאומיים, אבל למרות חוסר החשיבות שלהן בהקשר המעשי וחרף שיעור ההצבעה הנמוך שצפוי להירשם בהן יש לבחירות האלה חשיבות רבה.
הקביעה הזאת נשארת נכונה גם לאחר שמשפט הפתיחה דלעיל נופץ לרסיסים. שהרי היום, בחודש מאי, כל מה שחשבנו בינואר על שנת 2014 אינו תקף עוד. "המשבר באוקראינה" – שם כולל למאבק הרחב במזרח היבשת – מטיל את צלו על היבשת כולה.
הדברים התגלגלו כך שבמקביל להליכתם של אזרחי האיחוד האירופי אל הקלפיות שלהם, אמורים אזרחי אוקראינה לבחור נשיא, ותושבי המחוזות המזרחיים של אוקראינה מצביעים במשאל-עם על רצונם להישאר במסגרת מדינה עצמאית ששמה אוקראינה. חרף הפגמים הגדולים שיתלוו לבטח לבחירות באוקראינה, דווקא להן תהיה השלכה גדולה יותר על עתיד אירופה כולה מאשר הבחירות הדמוקרטיות, המסודרות וחסרות החשיבות לכאורה לפרלמנט האירופי.
כך לפחות יוצגו הדברים בכלי התקשורת ההמוניים, הצמאים לדרמה והמהירים להסיק מסקנות. בהקשר הצר, שכלי התקשורת פועלים בהם, ההצגה הזאת נכונה, אבל בראייה הכוללת המצב הפוך: מה שקורה (ויקרה) באוקראינה הוא תוצאה של מה שקרה (וצפוי לקרות) בבחירות לפרלמנט האירופי. לקביעה מוזרה זו אוסיף קביעה מרחיקת-לכת יותר: מבחינתה של ישראל, לבחירות לפרלמנט האירופי יש חשיבות הרת גורל, ואילו למשבר באוקראינה יש חשיבות רבה "בלבד".

דגל אירופה: תריסר כוכבי הזהב מסמלים אחדות, סולידריות והרמוניה בין האירופאים

משמעותן של תוצאות הבחירות

הבה נניח, לצורך הדיון כאן, שכל אחד מקוראי המאמר הזה מכיר היטב את המשבר האוקראיני ובקי בשורשיו, בשלבי התפתחותו ובעניינים שעומדים בו על כף המאזניים. הנחה זו היא לפחות סבירה. כל קורא אינטליגנטי מסוגל לעמוד בה בתנאי שישקיע מאמץ מתמשך. עכשיו נעבור לפרלמנט האירופי, מוסד חסר עוצמה היושב בעיר חסרת חשיבות (שטרסבורג) ומבלה את רוב ימיו בדיונים חסרי תוחלת. כל חקירה על מוסד זה, ולו השטחית ביותר, היתה ממליצה לסגור אותו מפאת חוסר ענין לציבור!
דווקא משום כך יש חשיבות רבה כל כך לבחירות לפרלמנט האירופי. דווקא משום שאין כל חשיבות מעשית לתוצאות של הבחירות האלה ישתתפו בהן רק מי שיהיו מוכנים לעשות מאמץ מסוים כדי ללכת אל הקלפיות ולהשמיע את קולם. הם לא יהיו רבים, אבל הם יהיו האזרחים היותר אכפתיים. לחלק מהם אכפת העיקרון – להשתמש בזכות הדמוקרטית המוקנית להם ולא להזניח אותה. לחלק אחר אכפת דווקא מההזדמנות – לא סתם להצביע, אלא להצביע בעבור מי שהם חפצים ביקרם.
דווקא משום שלפרלמנט אין סמכויות של ממש, והנבחרים אליו לא ישפיעו באופן מהותי על חיי הבוחרים, נוצרה הזדמנות עבור הבוחרים להתעלם הן משיקולים אנוכיים ("מי יקדם טוב יותר את האינטרס שלי") והן משיקולים טקטיים (כגון "אצביע בשביל אדם/מפלגה כדי להגדיל/להקטין את הסיכויים שלו/ה או של היריב/ה שלו להיבחר"), שהם המניעים המרכזיים של המון המצביעים בבחירות לפרלמנטים של המדינות.

דווקא משום שבבחירות לפרלמנט האירופי אין כל טעם בשיקולים אנוכיים או טקטיים, ניתן דרור לכל מצביע לבחור לפי נטיית לבו. דווקא כאן הוא יביא לידי ביטוי את מה שהוא באמת חושב ורוצה – מפני שאין כל קשר בין מה שהוא רוצה למה שיקרה בפועל

כיצד לממש את זכות ההצבעה – מתוך האתר של האיחוד האירופאי

דווקא משום שבבחירות לפרלמנט האירופי אין כל טעם בשיקולים אנוכיים או טקטיים, ניתן דרור לכל מצביע לבחור לפי נטיית לבו. דווקא כאן הוא יביא לידי ביטוי את מה שהוא באמת חושב ורוצה – מפני שאין כל קשר בין מה שהוא רוצה למה שיקרה בפועל!
התופעה הזאת קיימת במידה מסוימת בבחירות מקומיות. אבל לתוצאות הבחירות המקומיות יש השפעה על דברים פרקטיים, ולו רק של פינוי אשפה או סדרי חניה, ואילו בבחירות לפרלמנט האירופי אין גם חישובים כאלה. זוהי הצבעה על טהרת חוסר המשמעות, כנראה יחידה במינה ככזאת, ומכאן המשמעות החריגה שלה.

מדד הקיצוניות

המצביע הקיצוני – וליתר דיוק, המצביע למפלגה קיצונית – הוא בדרך כלל מי שמאס בממסד האירופי ומנוכר לחזון האירופי. ממילא הוא אנטי-אירו, ובמקרים רבים אנטי האיחוד עצמו. המשבר מלבה את הקיצוניות, מבליט את הפערים, ולכן מפורר את תחושת הביטחון והסולידריות שהם אבני היסוד של תהליך האיחוד באירופה זה למעלה משישים שנה

שורש המשבר בכל מדינות אירופה הוא הנתק הגובר, הפער המתרחב, התהום הנפער, בין האליטה השלטת והמון האזרחים. התופעה הזאת היתה קיימת הרבה לפני המשבר הכלכלי העולמי של 2009-2007 והמשבר האירופי של 2012-2009, אבל המשברים האלה החריפו אותה במידה רבה. עד כמה? איך אפשר למדוד תחושות של ניכור, תהליך של הסתאבות וקצב היחלשות של אמון?

דרך אחת לבצע מדידה כזאת היא לעקוב אחר מידת התמיכה של הציבור במפלגות קיצוניות – משתי קצות המניפה – בבחירות דמוקרטיות חופשיות. מחקר שערכתי, וסוקר את הבחירות לפרלמנטים הלאומיים של מדינות אירופה, סלל את הדרך לבניית "מדד קיצוניות פוליטית" של כל מדינה בנפרד, וכן של קבוצות שונות של מדינות ושל האיחוד האירופי כולו, כולל של הבחירות לפרלמנט האירופי.
הממצאים העולים מהמחקר ומנתוני המדד הם דרמטיים, ובה בעת לא מפתיעים כלל: רמת הקיצוניות באיחוד כולו יותר מאשר הוכפלה מאז 2007. נמצא קשר הדוק במרבית המדינות בין שינויים בשיעור האבטלה לבין רמת התמיכה במפלגות קיצוניות.
המצביע הקיצוני – וליתר דיוק, המצביע למפלגה קיצונית – הוא בדרך כלל מי שמאס בממסד האירופי ומנוכר לחזון האירופי. ממילא הוא אנטי-אירו, ובמקרים רבים אנטי האיחוד עצמו. המשבר מלבה את הקיצוניות, מבליט את הפערים, ולכן מפורר את תחושת הביטחון והסולידריות שהם אבני היסוד של תהליך האיחוד באירופה זה למעלה משישים שנה.
תהליך ההתפוררות הזה הוא שמאפשר את תחייתה של רוסיה הגדולה תחת מנהיגותו הנחושה של פוטין. הוא שמסביר את חולשת אירופה מול רוסיה – יותר מאשר התלות האירופי המדומה בנפט ובגז הרוסיים. תלות היא מצב נפשי יותר מאשר מצב כלכלי/פיזי.

תהליך ההתפוררות הכלכלית-חברתית (והדמוגרפית!) של מרבית מדינות אירופה, והתגברות החיכוכים הפנים-חברתיים בהן, הם איום קיומי על הקהילות היהודיות ביבשת. האיום הזה משולש, ובא מהמהגרים המוסלמים, מהקיצונים המקומיים (גם אם מטרתם העיקרית היא המוסלמים), ולאחרונה גם מהממסד הליברלי-חילוני, הפועל נגד אבני יסוד של הדת היהודית והחיים היהודיים (גם אם מטרתו העיקרית היא המוסלמים).
מבחינת היהודים, העימות בין המערב לבין רוסיה הוא הדובדבן הארסי שעל הקצפת האירופית המורעלת. האמידים והמוכשרים שבהם מעבירים את הונם, ובהמשך את עצמם, לחופי מבטחים. דווקא על לבם, כיסם וכישוריהם של אלה החליטה מדינת ישראל להיאבק.

תהליך ההתפוררות של אירופה הוא שמאפשר את תחייתה של רוסיה הגדולה תחת מנהיגותו הנחושה של פוטין. הוא שמסביר את חולשת אירופה מול רוסיה – יותר מאשר התלות האירופי המדומה בנפט ובגז הרוסיים. תלות היא מצב נפשי יותר מאשר מצב כלכלי/פיזי

הממשלה הנוכחית, אשר רוממות הציונות בגרונה, מתגלה כבעלת אידיאולוגיה פוסט-ציונית מובהקת: אנו נתחרה בחירוף נפש במדינות כמו ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, על היהודים המשכילים מצרפת. אנחנו כל כך נחושים בעניין הזה, שנכיר למשל בתעודות של רוקחים יהודים-צרפתים, ולא נדרוש מבעליהן להיבחן על אותם חומרים – בעברית!
אבל מה יעלה בגורלם של כל אותם יהודים שהם זקנים, או חולים, או חסרי מקצוע – מה נעשה ביהודים האלה שהם הרוב, ושאף מדינה בעולם אינה רוצה לקבלם כאזרחים? לגביהם אין למדינת ישראל מדיניות. ליתר דיוק: אין לה עניין בהם והיא לא מקדישה מחשבה על גורלם.
אבל כאשר דם יהודי יזרום ברחובות, אם בדניפרופטרובסק ואם בבודפשט או במרסיי, יהיה צורך לפעול – ואז ייעשה הדבר החופזה, בלי מדיניות, בין למען בעל התואר השני ובין למען חולה הסרטן או החרדי חסר ההשכלה. ממשלת ישראל לא מוכנה לחשוב על התפתחות כזאת, כפי שלא היתה מוכנה גם ב-1989. אבל יש מי שצפה בדיוק את התרחיש לפרטיו:
"הנני מביא אותם מארץ צפון וקיבצתים מירכתי ארץ – בם עיוור ופיסח, הרה ויולדת יחדיו: קהל גדול ישובו הנה. בבכי יבואו…" (ירמיהו ל"א).