ארץ אחרת

צילום: דן פורגס

בראש חודש אלול (15.8.07) הגיע לארץ האדמו"ר ר' אהרון טייטלבוים
מסאטמר, החסידות הגדולה ביותר כיום. המטרה הרשמית של הביקור היתה הנחת אבן הפינה לקריית סאטמר בירושלים, שאמורה לאכלס את מוסדות החסידות ועשרות יחידות דיור לחסידים. אך כמו תמיד, היתה גם סיבה לא-רשמית לביקור: הרבי, הנאבק באחיו על הנהגת החסידות, בא מארצות-הברית כדי לחזק את חסידיו בארץ. שני האחים נאבקים על ירושת אביהם, ר' משה טייטלבוים (2006-1914), שירש את החסידות מדודו הנערץ, משקם חסידות סאטמר לאחר השואה, ר' יואל טייטלבוים (1979-1887).

הקריה החדשה של חסידות סאטמר מתוכננת לקום על חורבות קולנוע אדיסון. מאבקים גדולים ידע הקולנוע בשבתות, וקנאי ירושלים נהגו למחות שם בקביעות על חילול השבת. מובן שהדוברים בטקס הנחת אבן הפינה הם האחרונים לשכוח את ההיסטוריה הסמלית של המקום שעליו ייבנה מרכז חסידות סאטמר, וכך חזר ונשנה בדברי הנואמים המוטיב של ניצחון החסידות הקנאית על הציונות החילונית.

אבל לא רק טקס הנחת אבן פינה היה שם. ביום ראשון נסע הרבי לנתניה לבקר את ר' צבי אלימלך הלברשטאם, האדמו"ר מקלויזנבורג-צאנז. זר לא יבין זאת: שתי החצרות מקיימות ביניהן קשרי משפחה ויריבות מסועפים. אביו של האדמו"ר מקלויזנבורג הנוכחי, ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם (1994-1904), ובן דודו ר' יואל מסאטמר, היו יריבים אישיים ואידיאולוגיים. שניהם ניצולי שואה ששכלו את משפחותיהם; שניהם מנהיגים כריזמטים ותלמידי חכמים שחיברו ספרות הלכתית והגותית עשירה; ושניהם נאבקו על השליטה ברחובות החסידיים בארצות-הברית. כדרכה של מחלוקת התגלגלו הדברים לאידיאולוגיה. הרבי מקלויזנבורג, נצר לשושלת חסידית אנטי-ציונית, נטה מדרך אבותיו ושיתף פעולה עם הציונים כדי לבנות את קריית צאנז ואת בית החולים לניאדו בנתניה החילונית. מה שעורר כמובן את חמת זעמו של הרבי הקנאי מסטאמר.

ביקור הרבי מסאטמר הוא לכאורה עוד אירוע פנים-חרדי. אך לא כך הוא. בעוד אירועים פנים-חרדיים נוטים להיות חשאיים, הביקור הזה לווה בוויכוחים אינסופיים שהתנהלו בפורום החרדי האינטרנטי הפתוח לצפייה "בחדרי חרדים", וכן בפורומים סגורים לחברים בלבד הצמודים לו. עשרות אשכולות, מאות תגובות ועשרות אלפי צפיות, הפיצו את הסודות הפנימיים לכל צופה חרדי סקרן.

הפורום בעל מספר ההודעות והצפיות הגדול בישראל הוא פורום-האב של הפורומים החרדיים השונים – "בחדרי חרדים" – אשר באתר הייד פארק. הפורום, שהוקם לפני שש שנים, מהווה היום אתר חדשות ופלטפורמה הכוללת עשרות פורומים חרדיים (מקצתם פתוחים לצפייה לקהל הרחב ומקצתם סגורים לחברים בלבד), והוא זוכה להשפעה ולאזכורים תכופים בתקשורת הישראלית, בהיותו מקור מידע לא-מצונזר בלעדי על המתרחש בחברה החרדית

עוד לפני הנסיעה העלו חסידי הרבי לפורומים את תוכניות הביקור. חסידי הפלג היריב לא נשארו חייבים וחשפו בפומבי להנאת הקוראים את כל סודות הביקור. כמה עולה הביקור? מי תרם? למה? כל הסודות, שנהגו לעבור מפה לאוזן בין יחידי סגולה בחדרי הקפה של בתי המדרש או במקוואות, הוצגו לעין כל. עיתונאים חרדים, אילו העלו בדעתם ולו לרמוז על כך בעיתונות החרדית, היו נקשרים אל עמוד הקלון. אך כאן, באינטרנט המוקצה (במלעיל), בחסות אמצעי התקשורת החדיש ביותר של הטכנולוגיה המערבית, מצאו החסידים את המקום לקיים דיון ביקורתי-תחרותי פתוח.

ואם עד הביקור של הרבי האורח אצל הרבי מקלויזנבורג עודכנו הקוראים בעיקר ברכילות חדשותית, בא הביקור והעלה משקעים היסטוריים נסתרים שהודחקו. יריבי הרבי, חסידי אחיו, מיהרו לנצל את ההזדמנות וטענו כי בביקורו אצל החסידות שהמרתה את פי מייסד החסידות הוכיח האורח כי סטה מדרכה הקנאית של חסידות סאטמר. חסידי הרבי טענו להגנתם, כי ערך האחדות והשלום חשוב יותר משימור סכסוכים אשר אבד עליהם כלח. היריבים מבית לא ויתרו והעלו באוב את הגורמים למחלוקת בין שני המנהיגים הגדולים, שזכרם מקודש כיום בכל החוגים החרדיים. קוראי הפורומים שאינם חסידי סאטמר התקשו להסתיר את סקרנותם באשר למחלוקת הנפרשת במלוא פרטיה לעיניהם.

כדי לעמוד על העניין שמעורר הדיון האינטרנטי עלינו להבין את השתיקה החרדית סביב מחלוקות היסטוריות פנים-חרדיות. מטעמים חינוכיים ואידיאולוגיים מקפידים החרדים להצניע את המחלוקות הפנימיות ומעדיפים להציג חזית אחידה כלפי האויבים האמיתיים – נציגי התנועות היהודיות המודרניות.

התשוקה היהודית למחלוקות מציבה אתגר לעיקרון "דעת תורה" החרדי. עיקרון זה קובע כי סמכות הרבנים אינה מצטמצמת לסוגיות הלכתיות מובהקות, אלא חלה גם על עניינים פוליטיים שאינם שייכים לכאורה לספרי הפסיקה ההלכתיים. מחלוקות אישיות ואידיאולוגיות פנים-חרדיות מסכנות את הסמכות הרחבה שהרבנים תובעים לעצמם, שכן הן עלולות להפוך את "דעת תורה" המוחלטת לאוסף של "דעות תורה" המתחרות ביניהן. זאת ועוד, מאז ומתמיד ניצלו התנועות היהודיות המודרניות את המחלוקות הפנים-חרדיות כדי לקדם את ענייניהן. אחרי הכל, אם במאה ה-18 החרים הגאון מווילנה את המהפכנים החסידים והתברר למפרע שהוא טעה, מי יערוב לנו שהרבנים לא חזרו על אותה טעות כאשר החרימו את ההשכלה ואת הציונות?

כדרכם פותרים החרדים את הבעיה באמצעות עיקרון. שמו של העיקרון הוא "כבוד אלוקים הסתר דבר". ובעברית פשוטה – זכות הציבור לא לדעת. המחלוקות נבעטות כלפי מעלה, ומעורפלות בתוך ענן מיתי של סודות עליונים ושל מניעים נסתרים שתבונת בן תמותה לא תעז לקרב אליהם מחשש שתישרף באש המתלקחת סביב. כך גדלים דורות של חרדים, ששמען של המחלוקות הישנות התגלגל אליהם דרך שמועות וזכרי דברים שמטבע הדברים רק מגבירים את הסקרנות ואת החטטנות.

במעין פרודיה (ספק מודעת ספק לא-מודעת) על נושאי הדיון בפורום הסתכסכו מנהליו בגלל שאלת היחס בין חסידות זו או אחרת לבין מספר הדיונים המוקדשים לה. שנה לאחר הקמת הפורום "בחצרות חסידים" פרש אחד המנהלים והקים פורום מתחרה בשם "בחצרות החסידים". הפורום הפורש משגשג כיום יותר מזה המקורי, והוא נחשב למעוזם של הקנאים החרדים בעולם הווירטואלי

אך ראו זה פלא, אמצעי התקשורת היחיד שמצליח להציץ מבלי להיפגע אל תוך ענן הסודות הנסתרים אינו אלא הפורומים החרדיים האינטרנטיים. וכך, אם נשוב לדיון האינטרנטי הסוער סביב הביקור של הרבי מסאטמר אצל הרבי מקלויזנבורג, ניווכח כי אותו אשכול פרוזאי לכאורה התגלגל לדיון בשורשי המחלוקות בין שני המנהיגים המייסדים שהלכו לבית עולמם לפני עשרות שנים. לעיני הקוראים הסקרנים הוצגו סיפורים שמידת העניין בהם יכולה להשתוות רק למידה שבה הוסתרו עד כה. מתברר כי שני המנהיגים, שהיו כאמור בני דודים, נאבקו זה בזה בשאלת הבעלות על בניין בצפת שהיה שייך לאחד ממייסדי השושלת. ואם לא די בכך, הועלו ונידונו בהרחבה טענות הרבי מקלויזנבורג נגד מערכת הכשרות של סאטמר בארצות-הברית, וכמובן טענות הרבי מסאטמר נגד יריבו בשאלת היחס לציונות.

הרכלנים והאינטלקטואלים

ביקורו של הרבי מסאטמר הוא רק אחד ממאות העניינים הנידונים באינטנסיביות חסרת תקדים בפרומים החרדיים. חסרת תקדים לא רק ביחס לדיון החרדי המצונזר, אלא גם יחסית לדיונים בפורומים הלא-חרדיים באינטרנט. הפורום בעל מספר ההודעות והצפיות הגדול בישראל הוא פורום-האב של הפורומים החרדיים השונים – "בחדרי חרדים" – אשר באתר הייד פארק. הפורום, שהוקם לפני שש שנים, מהווה היום אתר חדשות ופלטפורמה הכוללת עשרות פורומים חרדיים (מקצתם פתוחים לצפייה לקהל הרחב ומקצתם סגורים לחברים בלבד), והוא זוכה להשפעה ולאזכורים תכופים בתקשורת הישראלית, בהיותו מקור מידע לא-מצונזר בלעדי על המתרחש בחברה החרדית.

גם הפורום השני בחשיבותו נמצא באתר היידפארק. זהו הפורום "עצור כאן חושבים", המוכר יותר בכינוי עצכ"ח. הפורום הוקם לפני חמש שנים בידי קבוצת תלמידי חכמים ביקורתיים באשר למערכת האמונות החרדית. המקימים מזוהים עם ר' גדליה נדל (2004-1923), אחת הדמויות החרדיות המסתוריות והשנויות במחלוקת בדור האחרון. ר' גדליה היה מתלמידיו המקורבים של החזון איש, אך בשל חריגותו לא הגיע לעמדת הנהגה. בניגוד להשקפה החרדית, המבוססת על אמונה תמימה, טען ר' גדליה כי מאחורי החוקים ההלכתיים עומד מבנה מוסרי המתאים לשכל האדם ושאותו חובה על האדם לפענח. כמו כן הוא התנגד לנוהג החרדי של פרנסה מלימוד תורה והתפרנס מייצור יין. דעותיו הקימו עליו לא פעם מתנגדים עזים, ולולא זכותו של רבו הגדול הוא היה מוחרם.

אך זכות הנעורים של הקירבה לחזון איש לא עמדה לכמה מתלמידיו, שנרדפו בידי הממסד החרדי ונאלצו לרדת מהארץ. בתקופת הרדיפות פתחו כמה מהם את הפורום במטרה להפיץ את דעותיהם ולעורר דיון ביקורתי. הפורום משך אליו את כל האאוטסיידרים החרדים – למן כופרים גמורים, החיים כאנוסים במסגרת החרדית מחמת היותם נשואים ובעלי משפחות, ועד חרדים אדוקים בעלי ביקורת על הפוליטיקה החרדית. בשנים הראשונות לקיומו שימש הפורום בעיקר לדיון בנושאים תיאולוגיים וסוציולוגיים. בחסות הדיונים, ובאמצעות מפגשים סודיים למחצה בין חברי הפורום, נוצרה קהילה של אינדיבידואליסטים מרדנים המעודדים איש את רעהו לעמוד אל מול הדיכוי של הממסד החרדי.

בניגוד לפורום-האב, שהיה לאתר חובה לכל המתעניין ברכילות ובחדשות העולם החרדי, נודע עצכ"ח בעיקר כפורום לדיונים מעמיקים, למן מקורו ההיסטורי של ספר הזוהר ועד שאלת האמונה במעמד הר סיני. השילוב בין הביקורתיות לבין האינטלקטואליות הפך את עצכ"ח למושא להתקפות מצד הגולשים החרדים. משתתפי הפורומים החרדים מצאו בכופרי-עצכ"ח את האחר הווירטואלי שמאפשר להם לשמר את זהותם. כך נוהגים לדוגמה משתתפי "בחדרי חרדים" להזכיר את עצכ"ח בכינוי "הפורום שאסור להזכיר את שמו".

כיום, לאחר חמש שנות קיום, אפשר לקבוע כי הציפיות שתלו בו המייסדים החרדים נחלו כישלון חרוץ. הפורום לא הצליח להתרחב אל מעבר לקבוצת מקימיו. הביקורתיות החריפה כלפי עיקרי האמונה מרתיעה את הגולשים החרדים ברשת מלהשתתף בו. בשנים האחרונות אף הצטרפו לעצכ"ח כותבים שאינם משתייכים כלל לחברה החרדית, והם שינו לחלוטין את האופי החרדי של הפורום. הפורום שומר על רמתו הגבוהה בזכות משתתפים הבאים מכל קצווי הקשת, למן חסידים ועד רבּוֹת רפורמיות, אך מאבד את ההילה החרדית שלו.

בחצרות חסידים או בחצרות החסידים

בעוד חברי עצכ"ח מתלוננים על משתתפי "בחדרי חרדים" שהם קנאים לכבוד הרבנים ומגלים יחס אלים כלפי כל גילוי של ביקורת, הרי משתתפי "בחדרי חרדים" אובססיבים לשמירת הזהות החרדית של הפורום. אחד הנושאים החביבים על משתתפיו הוא האשמת המשתתפים הלא-חרדים, שהם הופכים את הפורום החרדי שלהם ל"בחדרי מיזרוּחניקס". כמו כן נוהגים חברי הפורום לעסוק באובססיביות בשאלות האם עוד חרדים אנחנו, במה בדיוק אנו חרדים, ומיהו בעצם חרדי.

אם עצכ"ח עוקף את "בחדרי חרדים" משמאל, פורומים אחרים עוקפים אותו מימין. מבין אלה בולטים במיוחד שני פורומים מתחרים, הפתוחים לצפייה למשתתפים בלבד ומתהדרים בשמות כמעט זהים – "בחצרות [ה]חסידים". ראשון הוקם הפורום "בחצרות חסידים", לפני שלוש שנים, כדי לדון באקטואליה ובהיסטוריה חסידית ולהיות אלטרנטיבה לפורום המרכזי שניהולו הליברלי מרתיע את החרדים יותר מבין גולשי האינטרנט. החסידים קהילתיים יותר מעמיתיהם המתנגדים-ליטאים. כך שבניגוד לפורומים החילונים ברשת, שנועדו ליצור קהילות וירטואליות המתפתחות תוך כדי הדיונים, הרי שבמקרה החסידי הפורום נועד לקהילה שכבר קיימת.

"בחצרות חסידים" סיפק את צורכי החסידים בדיונים בפורום אינטימי סגור, והיה במהרה למעין בית מדרש חסידי וירטואלי (או, ככינויו בפי חבריו, "השטיבל שלנו"). את מקום הכינוסים החסידיים בבית המדרש תפסו הדיונים בין חברי הקהילה הווירטואלית. שושלות יוחסין סבוכות, פילוגים פנים-חסידיים, שמחות ואבל במשפחות האדמו"רים וקשיים בספרי חסידות סיפקו את הנושאים העיקריים לדיון בפורום, כשהמשתתפים מביאים אליו את התשוקה (הנדירה בחברה המודרנית) לוויכוחים נוקדניים אינסופיים. דיונים סוערים באשר לרכילות על חסידות זו או אחרת, לצד דיונים הגותיים בדרכה של החסידות, היו לתופעה שכיחה בפורום.

במעין פרודיה (ספק מודעת ספק לא-מודעת) על נושאי הדיון בפורום הסתכסכו מנהליו בגלל שאלת היחס בין חסידות זו או אחרת לבין מספר הדיונים המוקדשים לה. שנה לאחר הקמת הפורום פרש אחד המנהלים והקים פורום מתחרה בשם "בחצרות החסידים". הפורום הפורש משגשג כיום יותר מזה המקורי, והוא נחשב למעוזם של הקנאים החרדים בעולם הווירטואלי. משתתפי "בחצרות החסידים" באים מתוך לב ליבו של העולם החסידי, ולמבקר בפורום לא נותר אלא לשפשף את עיניו בהשתאות נוכח קיומו של פורום חרדי קנאי תוסס בעולם הווירטואלי. כמי שמכור לפורום, כותב שורות אלה יכול להעיד כי ההלם הראשוני רק מתגבר כאשר פוגשים את האנשים שמאחורי הניקים החסויים. מדובר באנשים בעלי מעמד בחברה החסידית, ומקצתם אף מחזיקים באינטרנט בגלל תפקידם בהוצאת ספרים תורניים. הם שומרים באדיקות על זהותם הסודית, אך בחסות הפורום האינטימי נוצרים יחסים היררכיים בין הניקים הבוגרים יותר והדעתניים בספרי החסידות לבין שומעי לקחם הצעירים.

הפורום מאפשר דיונים ביקורתיים מתונים על הפער בין האידיאלים החסידיים המקוריים לבין המציאות החסידית הרוויה פילוגים ומחלוקות. ביקורת על הרבנים המחמירים האוסרים את האינטרנט היא בגדר בל יראה ובל ימצא, אם כי הפורום גדוש ביקורת על קנאי ירושלים המאיימים על הרבנים ומונעים פתרונות יצירתיים. למרות הצלחת הפורום מתקשים חבריו להשלים עם מצבם כגולשים באינטרנט הטמא. אחת לחצי שנה בקירוב פותח אחד החברים אשכול ומודיע לקהל על פרישתו מחמת בזבוז הזמן ("ביטול תורה" בשפה החרדית), או בגלל הרב שלו שאסר באיסור חמור את האינטרנט. במעין ריטואל קבוע נעשה האשכול כר לפריקת רגשות האשם ומאפשר מסע נהי ובכי של החברים על מאבקיהם ביצר הרע הווירטואלי. לאשכולות הללו יש בדרך כלל תבנית קבועה. אחרי מספר מסוים של תגובות שנועדו לקתרסיס זהותי, מופיע אחד החברים האופטימים ומזכיר למשתתפים כי עליהם להיות גאים בשטיבל החסידי הווירטואלי שהקימו. הרוח משתנה לפתע, והמשתתפים נאחזים בתקווה, והם מחרים-מחזיקים אחריו כי הפורום שלהם מציל את הגולשים מביקור באתרים לא כשרים. וכך, לאחר שהאשכול המחזורי מימש את ייעודו, משתתפיו נרגעים עד לאשכול הבא, שבוא יבוא עם בוא הקיץ או החורף.

הדיונים בהיסטוריה החסידית מעלים איתם כמו באוב את ה"אחר", שבאמצעותו מגדירים המשתתפים מחדש את זהותם החרדית בעולם הווירטואלי ממוסס הזהויות. הפעם לא מדובר ביריבים במשקל נוצה כמו כופרי עצכ"ח, אלא ביריב הרבה יותר מאיים והוא חקר החסידות האקדמי. "החוקרים", כפי שהם מכונים בפורום, מזכירים למשתתפים את אפשרות הסטייה הביקורתית המאיימת על כל דיון היסטורי. אך לצד ההתקפות על החוקרים מגלים המשתתפים בקיאות מפתיעה בחקר החסידות. לעיתים מרתק לעקוב אחרי הכותבים, המתפתלים בדבריהם בין הודאתם בחטא ההצצה בספרי המחקר לבין גאוותם על שנכנסו לפרדס המחקר ויצאו בשלום. לצורך הגנה מאשמת מציץ-ונפגע בספרי המחקר נוהגים משתתפי הפורום לעטר את שמות מנהיגי החסידות בתארים על גבי תארים. כביכול ביקשו להשביע את התארים שיסייעו להם במאבקם עם שדי הספק שבתוכם. לכן אין זה נדיר לפגוש אשכול, המספר על סכסוך מר בין שני מנהיגים, הזוכים שניהם לשבחים מופלגים. משהו בסגנון: "כבוד קדושת אדמו"ר קודש הקדשים רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה, שחלק, מטעמים נשגבים הכמוסים עמו ואין בידינו הרשות להרהר אחריהם, על הגאון הקדוש והטהור מרן רבן של כל בני הגולה אספקלריא המאירה בוצינא קדישא".

נאחז בסבך או "החוקר" בסבך הפורומים

לתוך יחסי הגילוי וההסתר שבין הפורומים החרדיים לבין חקר החסידות האקדמי נחת ספרו של חוקר החסידות פרופ' דוד אסף – "נאחז בסבך, פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות" (מרכז זלמן שז"ר, תשס"ו). הפרק הראשון של הספר דן בהתנצרותו של בנו של מייסד חסידות חב"ד, בשימוש שעשו המשכילים בפרשה ובניסיונות של ההיסטוריוגרפיה החב"דית להתמודד עם האירוע הזה. בפרקים הבאים מציג אסף עוד אירועים מביכים בתולדות החסידות, ובהם נפילת החוזה מלובלין מחלון ביתו וטענת המתנגדים והמשכילים כי נפל מחמת שיכרות, ורדיפת חסידי ברסלב במאה ה-19.

רוב מאמרי הספר פורסמו עוד לפני צאת הספר לאור בבמות אקדמיות שונות והספיקו לעורר ויכוחים בפורומים החרדיים. במבוא לספרו עוסק אסף בפורומים החרדיים ברשת: "הפורומים החרדיים באינטרנט הם תופעה חדשה לחלוטין, שמאפשרת לכל סקרן להתבטא בחופשיות על כל מה שעולה בדעתו, לחשוף סודות כמוסים ולהתפלמס בלהט עם תומכים ומתנגדים. מי שיבדוק, ולו באופן מדגמי, את קבוצות הדיון הדינמיות ואת החלפת הדעות והמידע שבפורום האינטרנט הפופולרי "בחדרי חרדים", יופתע לגלות את הממד החתרני שמאפיין את תמונת התקשורת החרדית הנוצרת בעולם הווירטואלי. דיונים שהיו בפורומים אלה בעקבות פרסום מחקרי על בנו של ר' משה בן ר' שניאור זלמן מלאדי משקפים את הקושי של המשתתפים – פתוחים ורחבי אופקים ככל שיהיו – לקבל עובדות מביכות כפשוטן, ואת הצורך העמוק לתרצן ולפרשן (עמ' 29)".

ואם לא די בכך, בראיונות שנתן אסף לתקשורת החילונית עם פרסום ספרו הוא הדגיש כי מחקריו מציידים את החילונים בנשק חדשני נגד החרדים. אם יטענו החרדים כלפי החילונים על התנצרות בניו של הרצל ומנדלסון, ישיבו להם החילונים מנה אחת אפיים: טלו קורה מבין עיניכם, ומה עם בנו של מייסד שושלת חב"ד?

הראשון לדון בספר החדש היה הפורום "עצור כאן חושבים". באשכול בן 800 הודעות ו-50,000 צפיות התווכחו הביקורתיים והחסידים על הספר. הביקורתיים טענו כי אסף חושף את המאורעות המביכים ובכך מוכיח את האיוולת החסידית שבהערצת דמויות שכל כוחן נובע מייחוסן. טענת אסף על חוסר יכולתם של החסידים להתמודד עם המאורעות המביכים וניסיונות ההסתרה והזיוף שלהם מצאה אוזן קשבת בלב ליבו של הפורום שהוקם נגד הדיכוי החרדי. החסידים מצידם לעגו לאסף ולכותבי הפורום על המהומה על לא מאומה שהם יוצרים סביב מאורע יחיד – המרת דת של אדם שגם אסף מודה שהיה מעורער בנפשו. חסיד חב"ד, מהממונים על הוצאת הספרים של החסידות הכותב תחת הניק "הלבן", טען כלפי יושבי הפורום: "האומנם? בזה עוסקים כל חכמי אתונה שבמחנה עצכ"ח, בשעה שאותו חולה נפש התערערה נפשו, עד כמה התערערה נפשו ומה בדיוק עשה או לא עשה באותו יום, מי רשם את האמת ומי ניסה לטשטש. ריבונו של עולם! עצור כאן חושבים?"

כותבים אחרים טענו נגד אסף שאין שום חידוש בניסיונות ההסתרה החסידיים. האין כל קבוצה דואגת להסתיר מאורעות מביכים המתרחשים בקרבה? ובמה שונים החסידים מהתקשורת הישראלית החילונית העוטפת את מעללי ראש הממשלה כאתרוג כדי לקדם את מטרותיה? הכותבים החסידים לא נמנעו מלרמוז כי אסף אינו מוּנע על-ידי מניעים מחקריים טהורים, אלא על-ידי תאווה לסקופים שנועדו למכור את ספרו ולסייע לו לטפס במעלות האקדמיה. כותבים שונים אף טענו כי התמונה המתקבלת מספרו של אסף על תולדות החסידות היא מעוותת ומציצנית. במקום להתמקד בתורה ובהגות החסידית הוא בחר להציג את תולדות החסידות כאוסף של מאורעות מביכים. הניק "הלבן" קונן מרה כי מאז המהומה והבלבול שחולל אסף, בכל ערך אנציקלופדי הנכתב על מייסד שושלת חב"ד כותבים על התנצרות בנו אך מתעלמים מתולדות חייו ומשמיטים את שמות הספרים שחיבר. אחד הכותבים השנונים יצר פרודיה מבריקה המציגה את גיבורי ספרי המקרא ברוח כותרות המשנה בספרו של אסף: "אדם הראשון, 'האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ' – האומנם?; יצחק, עשיו איש שדה – בנו שלא הלך בתלם; דוד, אשה רוחצת על הגג – בת שבע א'; אוריה החיתי – בת שבע ב'; האם עשה אלישע כדין במה ששיסע דובים בנערים?"

לאחר כ-50 הודעות באשכול נחלץ אסף לסייע לביקורתיים והצטרף לדיון הסוער. הפגישה הווירטואלית עם מחבר הספר מהעולם האמיתי רק העצימה את התקפות המתנגדים והפכה את הדיון לאחד הארוכים והנצפים ביותר בתולדות הפורום. אסף טען כלפי מתנגדיו כי השאלות העובדתיות באשר להתנצרות של משה בנו של בעל התַניָא ונפילתו של החוזה מלובלין הן שוליות למחקרו, הדן בעיקר באופני ההתמודדות של החסידים והמשכילים עם המאורעות. לפי אסף, תפקידו של המחקר ההיסטורי אינו בירור המאורעות כשלעצמם בלבד, אלא בירור עיצובם של המאורעות בתולדות הזיכרון של המחנות היריבים. בהנאה לא מוסתרת סנט אסף במתקיפיו וטען כי הוויכוח הלוהט באשכול ממשיך באופן בלתי-מודע את מחקרו: "מי שחושב שהיסטוריה היא רק 'מה שהיה', ולא מבין שמדע ההיסטוריה עוסק גם בשאלה 'איך הבינו ואיך פירשו את מה שהיה', אינו מבין היסטוריה מהי. מנקודת מבט זאת, האשכול המכובד שלנו הוא המשך חשוב ומרתק לסיפורו של משה [בן ר' שניאור זלמן מלאדי]. חסידי חב"ד המשתתפים בדיון זה אינם חשים כי בְּמוֹ מקלדותיהם הם ממשיכים את ה'סיפור' וכותבים את 'הפרק הבא'".

אסף לא הסתפק בדיון שהתנהל בפורום הכופרים. יודעי דבר גילו את אוזנו, כי עד שלא ידונו בו בפורום הקנאי והסגור "בחצרות החסידים", הוא לא יזכה לדרוך בשערי האינטרנט החרדי האותנטי. ולכן פנה למנהלי הפורום "בחצרות החסידים" וביקש אישור כתיבה וצפייה. מנהלי הפורום התקשו להאמין לבשורה מעל מסך המחשב: הפנטזיה הפרנואידית שלהם בדבר האקדמאים החילונים המתנכלים לחסידות קמה פתאום והיתה למציאות. גדול אויביהם פנה אליהם, שומרי פך השמן החסידי הטהור בעולם הווירטואלי, וביקש אישור כניסה לפורום הצנוע שלהם. האין בקשת האישור מצד נציג חקר החסידות האקדמי, יורשם של יריביהם משכבר הימים אנשי תנועת ההשכלה, מאששת את זהותם כפורום החרדי האמיתי?

לא התעצלו מנהלי הפורום ופתחו אשכול מיוחד לחגוג את המאורע. תחת הכותרת "די הופתענו! דעתכם נא…" פנו המנהלים אל חברי הפורום וביקשו שיביעו את דעתם אם להיענות לבקשה של אסף או לדחותה. מובן שרוב החברים התנגדו נמרצות לאישור הנכסף. חברי הפורום טענו כי "החוקר" מבקש לנצל את הדיונים כדי להמשיך את מפעלו המחקרי הממעיט מכבוד החסידות. אחרים הביעו חשש שכתיבתו המחקרית, ללא הכרה בקדושת מנהיגי החסידות וללא סמלו המסחרי של הפורום (כלומר, התארים המופלגים), תזיק לרוח הפורום. אחד מגדולי תלמידי החכמים בפורום סיפר על היכרותו האישית עם פרופ' אסף: "סגנון העבודה של הנ"ל הוא לחשוף מה מסתירים החרדים ומה מצנזרים. סך הכל הוא יקרא פה קצת עוד מנות של היסטוריה פנימית. האם אנו צריכים להושיט לו את המברשת מלא צבע שחור להשחיר את פרצופינו? שיחפש לו את הצבע בעצמו ושיזיע על כך. ואיני מדבר על צנזור אירועים שאין מנוס מכך, אלא מה שהוא מחפש שהנה גם החסידים מודים שהכל רקוב והראיה, שכמה מכותבי הפורום מעידים שכל החסידות רקובה ומלאה מחלוקת ואיבדה מחיוניותה, וכל ניק כאן מדבר בשם כל החסידות. וכי אנו צריכים לתת לו גושפנקא זו? בקיצור הוא רוצה להיות הכי בפנים בגלל שמחקריו יהיו ממש מוסמכים ועדיין בחוץ לרוץ לספר לחבר'ה את כל הלכלוך".

קרעכצען כמשל או האם יש לחרדים חוש הומור?

אם נעזוב את מלחמות החסידים והחוקרים ונשוב לפורום הראשי "בחדרי חרדים", ניווכח באמצעים המגוונים המשמשים את הכותבים כדי לאזן בין ביקורת פנימית לבין הצורך לשמור, למרות הכל, על המשכיות הזהות החרדית.

"בחדרי חרדים" נודע לשמצה בעולם החרדי הווירטואלי בגלל הרכלנות המציצנית והאלימות המילולית של כותביו. אך הניהול הליברלי המאפיין את הפורום הוא גם סוד כוחו: עשרות פורומים חרדיים קמו ונפלו במשך שש השנים האחרונות, ו"בחדרי חרדים" היה ונותר הפורום הגדול והמשפיע ביותר. אף שיש בו דיונים היסטוריים והגותיים (מעטים), רוב האשכולות עוסקים בסכסוכים פנים-חרדיים. בדרך כלל זוכים האשכולות הללו לציטוטים נרחבים בתקשורת החילונית ולהשפעה מסוימת על החברה החרדית. הציטוטים בתקשורת החילונית מחמיאים לחברי הפורום, ואלה נוהגים לפתוח לכבוד המאורע אשכול מיוחד, המצטט חזרה את העיתון החילוני שעשה להם כבוד.

לא-חרדים שהגיעו לפורום מציינים את האנרכיזם הפרוע ואת ההומור המפתיע של כותביו. כתב "הארץ" לענייני חרדים, יאיר אטינגר, אמר לי כי הומור והעדר נפיחות עצמית הם שמבדילים בין "בחדרי חרדים" לבין הפורומים הדתיים-ציוניים, המתאפיינים בכותבים נפוחים מלאי חשיבות עצמית. אחד ממתי מעט החילונים הכותבים ב"חדרי חרדים", תחת הניק "יבוסי", כתב לי כי הגיע לפורום בשל הדימוי של החרדים כחברת לומדים, וכי ציפה לתומו לדיונים מעמיקים מצד החבר'ה שהשתמטו מהצבא לטובת פיצוח סוגיות תלמודיות. אך גם לאחר שהתאכזב מרות וערק לכופרים האינטלקטואלים מעצכ"ח הוא ממשיך לשמור על קשר בשל ההומור המוטרף. לטענת "יבוסי", בכל מה שקשור להומור, לחרדים יש יתרון מהותי על החילונים בשל משלבי השפה המסורתיים שהם משמרים. די לכתוב בארמית ובשפה הלכתית, ולו גם על נושא בנאלי, כדי ליצור אפקט סטירי ופרודי.

אך דומה כי ההומור הוא בעיקרו ביטוי לצורך של הכותבים לגשר על הפער העצום בין האידיאלים החרדיים לבין המציאות מלאת הפילוגים והתככים של המנהיגות הרבנית. להיות חרדי משמעו להשתייך לאחת החברוֹת המרכלות ביותר בעולם, ועם זאת חברה אשר דואגת לכסות את הרחובות במודעות נגד לשון הרע ולקבוע שיעורים יומיים בהלכות איסורי לשון הרע ורכילות. ובאשר ליחס בין הרבנים לחסידיהם, הרי להיות חרדי פירושו לחתן את בנך אצל אחד מעשרות האדמו"רים הנאבקים באחיהם על הירושה. וכך, בעת שהרבי מקריא את ברכות החופה בקול רוטט, מנסה החסיד להדחיק את השֵדים הפנימיים המקשים עליו ביום חגו: האם העובדה שהרבי לא מדבר עם אחיו, בעוד אתה החסיד הפשוט מדבר עם אחיך, מוכיחה כי הרבי כל-כך צדיק שמותר לו שלא לדבר עם אחיו או חס ושלום? ומוטב לקטוע את הספקות הטורדניים.

כל זמן שהצנזורה החרדית מצליחה להדחיק את הפער בין מצוי לראוי, אין קיומו של הפער הזה מגיע אל התודעה וממילא אפשר לחיות איתו בשלום. אך לא כך בחיים הווירטואליים, שבהם הפערים שלמדנו לחיות איתם בשלום הופכים לתהומות שלא ניתן להתעלם מהם. ייתכן שהפער הבולט ביותר הוא זה שביחס למנהיגות הרבנית: הגולש ב"חדרי חרדים" נתקל בעשרות אשכולות הדנים בפרוטרוט בעניינים כמו המאבקים האלימים בפאר הישיבות הליטאיות פוניבז', גלישת מאבקי הירושה בחסידות סאטמר אל בתי המשפט הפדרליים בארצות-הברית, קנאים המאיימים על רבנים מפוחדים, והתככים והשחיתות בבתי הדין ובמערכות הכשרות. אך למרות שפע המידע הזה, הדיון הלא מצונזר נעצר כאשר מדובר במעמד הרבנים. מנהלי הפורום אוסרים על כל מילת זלזול ברבנים, והעובר על האיסור אחת דינו להיחסם ולגלוֹת מן הפורום. כך נוצר יחס אבסורדי בין השערוריות למיניהן לבין החובה להתייחס בכבוד אל גיבוריהן. וכאן בדיוק נכנס ההומור, שתפקידו להקהות את הפער בין האידיאל לבין החיים הלא-אידיאליים. כדוגמה לכך אפשר להביא את הסיפור הטראגי על עלייתה ונפילתה של החסידות הווירטואלית הראשונה – חסידות קרעכצען:

במוצאי שבת פרשת וישלח, השבת שבה נלכד בני סלע, העלה אחד מליצני הפורום, הכותב תחת הניק "יעקברוכמן", אשכול שכותרתו "דברי תורה של האדמו"ר מקרעכצען-כוכב יאיר". הכותב סיפר כי האדמו"ר שלו הוכיח בדברי התורה שלו בסעודה שלישית כי לכידת האנס הידוע נרמזת בפרשת השבוע: "שמו של בני סלע כתוב במפורש בלידתו של בנימין. העבירה עליה הוא מרצה את המאסר רמוזה באונס של דינה. נסיעתו בהונדה הגנובה בין נשר לנהריה רמוזה בפסוק 'ויסעו על הערים אשר סביבותיהם'".

הבדיחה התמימה לא היתה אמורה לעורר עניין רב, אך אז בחר חבר אחר, הכותב תחת הכינוי "קהלת", להפוך את האשכול החדש לפרודיה על אשכולות הדנים בסכסוכים הפנים-חרדיים. לאשכולות האלה, הרבים מספור, יש בדרך כלל תבנית קבועה: כל מיני איומים; האשמות הדדיות בזיוף צוואות; איום בסריקת מסמכים ותמונות שיאמתו את טענות הזיוף; וגם השמצת דמויות, שלפי תקנות הפורום אסור לציין את שמן, ולכן הן מוזכרות בראשי תיבות מתוך ביטחון ברכלני הפורום שיפצחו את החידה.

ההומור הוא בעיקר ביטוי חצורך של הכותבים חגשר על הפער העצום בין אידאלים החרדיים לבין המציאות מלאת הפילוגים והתככים של המנהיגות הרבנית

בתגובה לדברי "יעקברוכמן" על האדמו"ר מקרעכצען-כוכב יאיר, בדה "קהלת" אדמו"ר וירטואלי שני, קרעכצען-מזכרת בתיה, המתחרה בו על הנהגת החסידות. בקודים פנימיים, רוויי ראשי תיבות ובדיחות אינטימיות, האשים "קהלת" את יריבו בניסיון השתלטות על החסידות: "כאילו שאם תכתוב בפורום על הגרד"ש שהוא האדמו"ר מקרעכצען, זה ישנה במשהו את המציאות. מי הכתיר אותו בכלל? יש לך מסמכים? חוצמיזה, שהרחוב כולו יודע שרבינו זיע"א בכלל התבטא מפורשות, שבנו כ"ק האדמו"ר מוהרגנ"ב מקרעכצען שליט"א (מזכרת בתיה) הוא היורש האמיתי. וכל מי שהיה פעם אחת בטיש שלכם, רואה מיד איפה נמצאים כל זקני החסידים, ואיפה רוב הבחורים והעוילם".

הפרודיה הכואבת גררה 200 תגובות, שכללו חיקויים של פשקווילים ושל סרטים ותמונות בסגנון המחלוקות הפנימיות. חיש מהר התפצל האשכול המקורי לכמה אשכולות, שסיפרו על אלימות, דיני תורה ותביעות משפטיות, המלווים את המחלוקת המרה בין שתי החצרות הווירטואליות (הרוצה לעמוד על ממדי החסידות הווירטואלית הראשונה די לו אם יחפש בגוּגל תחת "קרעכצען" או "קרעכצין"). ברור היה כי המחלוקת הווירטואלית באה לענות על הצרכים הזהותיים של חברי הפורום, שהם ללעוג למנהיגות הרבנית תוך כדי שימור יחס ההערצה לרבנים. ומה מתאים לכך יותר מאשר יצירת חסידות וירטואלית, שאפשר להתגולל עליה בלי שייפגם יחס ההערצה לרבנים האמיתיים?

בעוד ליצני "בחדרי חרדים" המשיכו בשלהם, בפורומים הסמוכים דנו בתופעה בכובד ראש. בעצכ"ח טענו כי קרעכצען מסמלת את תהליך ההטפשה שעובר על החברה החרדית, ואשר בגללו יהיה קשה לחולל בה שינויים. ב"בחצרות החסידים" קוננו מרה על הפרודיה, שיוצרת את הרושם שאין בחסידות לא הגות ולא תורה, אלא רק סכסוכים ופילוגים.

לקרעכצען היו כל הסיכויים להפוך לחסידות הגדולה ביותר בעולם הווירטואלי. חסידיה נהגו להשתלט על אשכולות שדנו בסכסוכים פנים-חרדיים, ולהסיט את הדיון לסכסוכים הפנימיים בחסידות שלהם בטענה המוצדקת כי אצלם הכל הרבה יותר אלים ומעניין. אבל אז נפלה החסידות קורבן למאבקים בפורום בין הביקורתיים לבין תומכי ההנהגה הרבנית. הביקורתיים נסחפו מדי, ויצרו את הרושם כי הסכסוכים בקרעכצען מנוצלים להשמעת ביקורת על עיקרי החרדיות. וכך, אחרי כמה חודשים של דיונים בפילוג הווירטואלי הנורא, נעלמה לה קרעכצען לאיטה מהדיונים בפורום, למגינת לב חסידיה הווירטואלים.

מלחמות הליטאים

מבין שני הפלגים המרכיבים את החברה החרדית האשכנזית, הליטאים עברו שינויים חברתיים ואידיאולוגיים עמוקים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 לא היתה קיימת חברה ליטאית מגובשת, וישיבות ליטא נבדלו זו מזו בשאלת היחס למודרניות ולציונות. בישיבות הליטאיות נהגו הבחורים להתגלח וללבוש בגדים מודרניים, ובתמונות שהשתמרו מאז נראים בחורי ישיבה ליטאים בבגדים הדומים לבגדי סטודנטים לא-יהודים יותר מאשר לבגדי בחורי הישיבות היום. גם כפייה אידיאולוגית היתה בלתי-אפשרית, בגלל המרחקים הגיאוגרפיים וקשיי התקשורת.

תהליך ההאחדה האידיאולוגית החל לאחר השואה ובוצע בידי קבוצה של מקורבי ר' אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש), מנהיגה הדגול של החרדיות באותה עת. תלמידיו עיצבו את הישיבות הליטאיות, את מערכת החינוך החרדי לבנות ואת הפובליציסטיקה והספרות החרדית. כל זה התרחש בעיקר בבני ברק, שבה ישב החזון איש. יש אומרים שהוא התיישב בה (ולא בירושלים) כי הקרקע בה היתה בתולית וחסרת מסורת, וקל היה יותר לעצב אותה בצלמו ובדמותו. לעומת זאת, במרכזים החרדיים האחרים המשיכו להתקיים סגנונות חרדיים מסורתיים ונזילים יותר.

את תהליך ההאחדה סיים הרב אלעזר שך, מנהיגם הגדול של הליטאים בשליש האחרון של
המאה ה-20. בניגוד לחזון איש, שגדלותו בתורה ואישיותו כבשו לבבות, לא סמך הרב שך על גדלותו התורנית המוכחת, וכפה את מנהיגותו בדם ואש ותמרות עשן. הוא דיכא בתקיפות את כל מוקדי הכוח הקיימים, ורדף עד חורמה את משפחות האצולה הליטאיות, שראו בו את נציג הפלבאים וסירבו לקבל את מרותו. משפחות שדי היה בנשיאת שמן כדי לקבל משרה בישיבות – כגון קרליץ, סולובייצ'יק, פוברסקי, גריינמן, סורוצקין, פינשטיין – הודחו ממעמדן כשמשון התנ"כי לאחר גזיזת מחלפותיו. את מקומם של בני האליטות המתונות שהודחו תפסו בוגרי ישיבות דתיות-תיכוניות ש"נשרפו" והפכו לקנאים חרדים, וכן קבוצות לא-ליטאיות במקורן שהצטרפו לזרם המתנגדי-ליטאי. המשותף לשתי הקבוצות היה אפשרות עיצובן בתבניות רצויות. יחד עם ההאחדה המנהיגותית באה כפייה של קו אידיאולוגי נוקשה ולא מודרני. ישיבות ותיקות, שניסו לשלב לימודי חול בתוכנית הלימוד, נרדפו. הסגנון הבני ברקי, על איסור לימודי מקצועות והפניית הבחורים לאחר החתונה לכוללים, כבש את העולם הליטאי.

לא פלא כי מקורם של מייסדי עצכ"ח באותם חוגים ליטאיים ישנים, ומקצתם אף נושאים את שמות משפחות האצולה שפג כוחן ודהתה השפעתן. לא פלא גם כי מורשתו המנהיגותית והאידיאולוגית של הרב שך היא מנושאי הדיון האהובים על כותבי הפורומים. המקטרגים מעצכ"ח רואים ברב שך את האחראי העיקרי לכל תחלואי החרדיות. הם מאשימים אותו בכפיית דעתו באלימות, וטוענים כי הדבר מנע התפתחות דיון ענייני וגרם לתהליך הקצנה הולך וגובר בחברה הליטאית. מעריצי הרב שך (השכניקים, כפי שהם מכונים) מ"בחדרי חרדים" טוענים נגד העצכ"חניקים, כי הרב שך הוא זה שגיבש חברתית את המחנה הליטאי והעניק לו את היוקרה התורנית. בלעדי הרב לא היה קיים מחנה ליטאי שכדאי בכלל להיאבק על ההשתייכות אליו ועל הגדרת גבולותיו. כופרי עצכ"ח, הם טוענים, משולים על כן למי שרוצים ללכת עִם ולהרגיש בּלי: להמשיך להגדיר את עצמם "ליטאים" בלי לשלם את המחיר הנדרש ממי שמבקש להשתמש במותג היוקרתי.

גם כאן מתעוררים הדיונים במחזוריות קבועה: כל עוד מנהלים הביקורתיים את דיוניהם בעצכ"ח, אין השכניקים טורחים להתעמת איתם. אבל מדי פעם פותח אחד הביקורתיים דיון ב"בחדרי חרדים" על הניתוק מהמציאות של המנהיגות הליטאית, שאיננה מאפשרת פתיחת ישיבות המשלבות לימודי חול, ועל הקיצוניות המונעת מציאת פתרון לבעיות התעסוקה הקשות. או אז, בראות השכניקים כי כלתה אליהם הרעה בפורום הראשי, הם שולחים אל פני המערכה את נציגם המוכשר, הכותב תחת הניק "אמתער". זה נוהג להשתמש בנשק התחרות החופשית, שהוא נשק מודרני וכמו לא מתאים לשכניק פנאטי: הוא מאשים את העצכ"חניקים כי כשלו בתחרות החופשית, ובמקום להקים ישיבות משלהם, מעדיפים להיות סוס טרויאני במחנה הליטאי ועוד לקונן על שהם נרדפים. בציניות הוא לועג לצורך שלהם בלגיטימיות של המחנה הליטאי, ורואה בכך הוכחה לצדקת דרכו:
"שמעת פעם על המושג פרנויה? מי 'רודף' את מי שרוצה לפתוח משהו. מי שרוצה פותח, בוודאי ובוודאי שלא יקבל לגיטמציה ממי שסבור אחרת, אלא להיפך. הללו יחזקו את עמדתם בכל צורה שהיא, וזה חובתם ע"פ אמונתם, ומי שמרגיש רדוף שילך לרופא. אלא מה, יש כאלה שרוצים לפתוח כאלה דברים ועדיין שילדיהם ילמדו במוסדות של המתנגדים לכך בכל התוקף, ועדיין להיקרא חלק אינטגרלי מהחברה של המתנגדים, ושעוד יתנו להם להפיץ את דעתם בקרב החברה המתנגדת. אז יש לי חדשות בשבילך. החברה המתנגדת לדרך שלך איננה מתאבדת, ולא מתכוונת למסור את עצמה לידיך ולחבריך ללא קרב, אלא להיאבק על עמדותיה, ולבצר את מוסדותיה מפני מסתננים מבחוץ המתכוונים להפיץ את דעתם בתוככי מוסדותיה".

השימוש בנשק התחרות החופשית מעורר את זעמם של העצכ"חניקים, התוקפים את הצביעות של יריביהם שרוממות התחרות החופשית בגרונם בעוד הם מדכאים באלימות כל ניסיון התארגנות של חרדיות מתונה. מתחת לכסות התחרות החופשית מסתתר מונופול דורסני ואלים שאינו מאפשר שום תחרות. וכך מגיב "רב סיינפלד", ממייסדי עצכ"ח, שלא חושש לתקוף את יריביו בפורום הראשי:
"בניגוד חריף לגישת 'המי מפריע לך' הליברלית הנושבת מדבריך שיטתכם הקיצונית מבקשת לשנות מוסדות מתונים קיימים בציבור החרדי, ולמעשה כבר שינתה מוסדות רבים בניגוד למסורתם רבת השנים, ובעיקר מונעת באלימות ממש את צמיחתם החדשה. אתה ספק שואל וספק מיתמם מי הכריח אותי ללכת בשיטתך? במידה שאנסה לפתוח מוסד משלי אחד מרבותיך ידאג לפטר גברים ונשים ממקום עבודתם ולסלק ילדים מתלמודי תורה ויש לו רקורד מוכח בתחום".

אגודה אחת
בעבר היה עצכ"ח הפורום שממנו יצאו רוב הדיונים בשינויים העוברים על החרדיוּת. משתתפי הפורום, הבאים מכל קצווי הקשת החרדית, דנו ביניהם בעניינים כמו בעיות תעסוקה, יחסי גברים-נשים, בעיות השידוכים, אפליית המזרחים במערכת החינוך החרדית ותופעת האנוסים הנשארים בחרדיוּת בגלל קשרי משפחה. על-פי-רוב עלו הדיונים הללו ברמתם, הן במקורות המידע והן באבחנות, על כל הנכתב כיום על החברה החרדית, כולל בחקר החרדים האקדמי.
משתתפי הפורום אף גיבשו אסכולות וירטואליות, החלוקות בשאלת הגישה להבנת החרדיות. הכותב "רב סיינפלד" הקים את אסכולת "אא"ס" – ראשי תיבות של המילים אלץ איז סוציולוגיה (ובעברית: הכול זה סוציולוגיה). לפי האסכולה, האידיאולוגיה החרדית המשמשת להצדקת גזירות הרבנים היא לאמיתו של דבר שולית לתהליכים חברתיים המוּנעים מצורכי ההישרדות של הממסד הקיים. לדוגמה, אם הרבנים מצדיקים את האיסור על ההשתלמויות לנשים של משרד החינוך בטענה כי התכנים ה"ציוניים" הנלמדים שם מנוגדים למסורת המקודשת, הרי אסכולת אא"ס טוענת כי האיסור על ההשתלמויות נובע מהחשש לביטול ההיררכיה הקיימת בחברה החרדית ביחסי גברים ונשים. בדומה לכך, המאבק נגד חילול שבת בחברת אל-על, שהיא חברה פרטית ולא ממשלתית, מוסבר כנובע מהצורך הפנימי של הרבי מגור להוכיח לחסידיו שהוא ממשיך את מורשת אביו, שלחם באל-על כשעוד היתה חברה ממשלתית.

לאחרונה איבד עצכ"ח ממעמדו כאתר לדיונים בחברה החרדית, ואת מקומו תופס והולך הפורום "אגודה אחת", שהוקם לפני כשנה ואשר מייסדיו שמו להם למטרה לגבש קבוצה בעולם האמיתי שתגרום לשינויים בחברה החרדית. שלא כמו עצכ"ח, שרבים ממשתתפיו הם אאוטסיידרים למיניהם, כאן מדובר באברכים צעירים ממיטב הישיבות הליטאיות. ובניגוד לעצכ"חניקים, העסוקים בעיקר בעניינים תיאולוגיים, חברי "אגודה אחת" דנים בבעיות מחייהם שלהם: ההקצנה בהפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים למהדרין, הצנזורה בעיתונות החרדית, מוות של בני ישיבות חרדים בטיולים, חיפוש אחר רבנים חרדים מתונים שיתמכו בלימוד מקצועות וכדומה.

"בחדרי חרדים" נודע לשמצה בעולם החרדי הווירטואלי בגלל הרכלנות המציצנית והאלימות המילולית של כותביו. אך הניהול הליברלי המאפיין את הפורום הוא גם סוד כוחו: עשרות פורומים חרדיים קמו ונפלו במשך שש השנים האחרונות, ו"בחדרי חרדים" היה ונותר הפורום הגדול והמשפיע ביותר. אף שיש בו דיונים היסטוריים והגותיים (מעטים), רוב האשכולות עוסקים בסכסוכים פנים-חרדיים

בחסות הדיונים בנושאים הבוערים מתפתחים לעיתים קרובות דיונים מעמיקים. לדוגמה אפשר להביא אשכול שעסק במנהיגותו של הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן. הרב שטיינמן והרב יוסף שלום אלישיב נחשבו בעבר ליורשיו המיועדים של הרב שך. אבל הרב שטיינמן התגלה כמתון יחסית וכמי שתומך בשתיקה בנח"ל החרדי ובלימודי מקצוע, ובתגובה הוא הותקף בידי קבוצת רבנים מחמירים שהעלו את הרב אלישיב והורידו אותו לדרגת מספר שתיים. המשתתפים דנו בשאלת כישלון מנהיגותו המתונה של הרב שטיינמן. מקצתם הביאו סיפורים על הטראומה שעבר הרב כשהותקף בידי קנאים בימי המאבק על הנח"ל החרדי. אחרים הדגישו את הפרדוקס, שכדי להוביל שינויים מתונים נזקקים אנו למנהיג תקיף שאיננו מפחד מהקנאים. הכותב "אתנחתא" סיים את הדיון ברשימה ארוכה, שכותב שורות אלה יכול להעיד כי היא הניתוח החכם ביותר שקרא בתקופה האחרונה על החברה החרדית. לפי "אתנחתא", הגורמים להישרדות החרדיות לא היו הקבוצות הקנאיות-שמרניות, אלא דווקא מנהיגים דגולים ואמיצים שבנו מוסדות חינוך לבנות וישיבות בעלות מבנה מודרני עם פנימייה ולימודים מסודרים. למרות הבעיות ההלכתיות
הכרוכות בלימוד תורה לבנות, ולמרות התקפות מצד קנאים, לא נרתעו הרבנים לחולל שינויים.

אך באורח פרדוקסלי, לאחר שהשינויים הצליחו מעבר למשוער, נשכחו המאבקים סביבם והם
נטמעו בתוך המסורת ונראים עתה כחלק בלתי נפרד מהעבר המקודש. כתוצאה מכך פיתחו החרדים תודעה כוזבת, ולפיה השמרנות היא שעמדה להם בשעת צרתם:
"באורח מוזר, הרי בגלל ה'רפורמות' הללו שנקבעו בתודעה כיום כאילו הם חלק טבעי של יהדות מאז ומעולם, הרי יש לנו שוב המותרות לשקוע בשמרנות פסיבית ולדמיין שבעצם השמרנות נֶטוֹ הצילה אותנו. ברור שהפעלתנות המודרנית היתה למען שימור הישן, אך עם זאת הרי לימוד לבנות הנו מוסד מודרני בעליל ואף נגד ההלכה הפשוטה ללא התחכמויות […] אני כמובן חולק על כל היסוד ששמרנות הצילה את היהדות. זוהי אשליה מסוכנת לדעתי, להיפוך מי שהציל היו אלו שהעיזו למרות השמרנות הנטועה היטב במחנה החרדים, ליזום חדשות. ואכן הם נתקלו בחריקות רבות בטרוניות נוראות, בלא מעט האשמות השמצות וצעקות של רפורמות. אך הם יכלו לעשות כך שכן הנסיבות הבשילו עבורם, הרקבון והתפוררות של החרדיות היו כל כך בולט וגלוי מן העין שלכולם מלבד העקשנים הכי קיצוניים הי' ברור שאין ברירה משהו חייב לקרות".
אף שהדיונים בו מעמיקים, ואף שהוא פתוח לצפייה ולכתיבה, "אגודה אחת" לא מצליח להתרומם, ומספר התגובות והצפיות בו פחות מזה שבפורומי החסידים הקנאים. עם זאת, אם יש פורום שגורלו יחרוץ את כיווני ההתפתחות של החרדיות, הרי זה פורום "אגודה אחת". הביקורת הסוציולוגית הממוקדת והאקטואלית, בניגוד לביקורת התיאולוגית המופשטת של העצכ"חניקים, היא זו שבכוחה לחולל תהליך שינויים חברתיים שימתנו את החרדיות.