דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 באוקטובר 2007 | / מהדורה 41

החרדים ומחיר ההצלחה

הציבור החרדי מהווה כשמונה אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל. זהו ציבור הגדל בקצב מהיר, והשפעתו הפוליטית עולה ככל שהמרכז הישראלי מתפצל והולך. החיונית החרדית הגדולה, היכולת לקום מן האפר של השואה שחיסלה חלק כה גדול מהציבור הזה, מעוררת הערצה והשתאות. המשפחות הגדולות, הצניעות, ההסתפקות במועט, העוני מבחירה ולימוד התורה כעמוד האש ההולך לפני המחנה, כל אלה הם עדות לקיומה של רוח פנימית שלא נס ליחה.

עם זאת, ההצלחה החרדית הגדולה מלווה במשבר חריף. ההנהגה הרבנית השכילה למשך זמן-מה לסגור את נתיניה בגטאות סגורים: הגברים הצעירים שלומדים בישיבות אינם הולכים לצבא ואינם רוכשים השכלה גבוהה במוסדות האקדמיה, ושאלת פרנסת המשפחות הגדולות שהקימו הפכה לחומר נפץ חברתי מן המעלה הראשונה. התוכנית הכלכלית שביצע בנימין נתניהו ב-2003, וכללה קיצוץ דרמטי של קצבאות הילדים, דרדרה משפחות חרדיות רבות אל מתחת לקו העוני.

הנשים החרדיות לומדות במוסדות להשכלה גבוהה, אבל נעשה מאמץ שעבודתן תיעשה במסגרת העולם החרדי. נשים חרדיות רבות נתונות במצב בלתי אפשרי: הן יולדות מספר גדול של ילדים, ובמקביל הן נאלצות לעבוד כדי לפרנס את הבעל שלומד תורה. גם מצב זה מכיל בחובו חומר נפץ חברתי.

ההתמודדות של החברה החרדית עם המדינה הציונית אף היא איננה פשוטה. העובדה כי ציבור גדול זה, שרק הולך ומתעצם, מדיר את רגליו משירות בצה"ל, מעוררת כלפיו זעם עצום. כשעובדה זו מצטרפת להכרח של החברה הכללית לפרנס את תלמידי הישיבות ואת בני משפחותיהם – משום שהללו אינם מתפרנסים בכוחות עצמם – נדמה כי החברה החרדית מתנהלת במידת-מה כחברה הטסה על טייס אוטומטי, שאיננו לוקח בחשבון את עוצמתה של תמונת המציאות הברורה לכל מי שעיניו בראשו.

דרמה גדולה סבבה את עשייתו של הגיליון הנוכחי. זו הדרמה שבקיום שיחה גלוית-לב על-ידי אנשים שחלקם משתייך באופן מוחלט לציבור החרדי, שאיננו מתאפיין בקיום שיחות כאלה.

במהלך חודשי ההכנה של הגיליון עשתה המערכת מאמץ גדול מאוד להביא אל הדיון החשוב הזה אנשים המרגישים שייכות ומחויבות אל העולם החרדי. המערכת לא היתה מעוניינת בקיום דיאלוג שבו הציבור הישראלי הרחב אומר לחרדים מה דעתו עליהם. שיחה ממין זה מתקיימת, גם אם לעיתים נדירות. רצוננו היה בקיום שיחה שבה הציבור החרדי מדבר על עצמו, וחולק עם הציבור הרחב את תובנותיו לגבי אורח החיים שלו ולגבי היכולת להמשיך לנהל אותו בדיוק כפי שהיה הדבר עד כה.

לעיתים נדמה לי כי בהתמודדותו עם המודרנה נהג העם היהודי ממש כמו יעקב מול עשיו: הוא התפצל למחנות כדי להחזיק מעמד; כדי לעבור את השיטפון הגדול הזה הכרוך בחיים בעולם שאלוהים איננו נוכח בו. כיום, ממרחק הזמן, אי-אפשר שלא להעריך את המאמץ הנואש, הסיזיפי, שעשו ועושים יחידים וקהילות חרדיות שלא להשתנות: להישאר בדיוק כפי שנדמה להם שהיהודים היו פעם. זאת, למרות שברור שהרעיון שלא להשתנות פירושו היה לעשות בפועל שינויים עצומים, שהגדול שבהם הוא ההסתגרות הכמעט מוחלטת.

ועם כל הכבוד למאמץ האנושי הגדול הזה ולהישגיו שאין לכחש בהם, אי-אפשר שלא להציג לעין כל את מחירו הנורא: את הדיכוי הגדול שבו יחידים ומשפחות הנדרסים תחת המגף האידיאולוגי המסתגר. החברה החרדית כובלת את בניה אליה ברשת ששלובים בה, לעיתים קרובות, בורות ופיקוח חריף ואף דיקטטורי על מעשי היחיד. יעידו על כך כל אותם אנשים ונשים שמסרבים להופיע בשמם בגיליון, פן יבולע להם: פן ילדיהם ייזרקו מהתלמוד תורה שהם לומדים בו, פן יפוטרו נשותיהם מן העבודה במקום שבו הן עובדות.

גיליון זה מתרכז בעיקר בציבור הליטאי, שהוא הציבור החרדי החשוב והדומיננטי ביותר. אני תקווה כי הדברים הנאמרים כאן יתקבלו בכבוד ובהערכה שבה נעשתה העבודה על הגיליון. ראוי שהעם היהודי, שבניו ובנותיו מצויים בשעה קשה, יקיים בין החלקים השונים שלו שיחה של אמת.

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה