ארץ אחרת

"מרכז סליפקָה לחיים יהודיים" באוניברסיטת יֵיל עומד במשימה שהטיל אלן סליפקה, בוגר מחזור 1951, על האדריכל הרולד רוֹת'. "כאשר אני נכנס למרכז", אמר סליפקה לרות' בשנת 1991, "אני רוצה לדעת שאני נמצא בחלל יהודי, אבל אני רוצה להרגיש שלא יצאתי מייל". מרכז סליפקה, שבנייתו הושלמה ב-1995, משרת את יהודי ייל כפי שמדינת ישראל משרתת את יהודי העולם. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במקום יהודי, אבל איננו חשים שעזבנו את העולם כדי להגיע לשם, כי אנחנו, יהודי המאה ה-21, הננו עַם עולם.

בשנות השמונים של המאה ה-20 נדרשנו להסביר לבוגרי שנות השלושים, הארבעים והחמישים, שעתידים היו לממן בנדיבות את הקמת המרכז, שאיננו בונים מקלט או מובלעת. ביקשנו לבנות מקום שסטודנטים וחברי סגל יהודים יוכלו לבוא אליו עם חבריהם, גויים כיהודים; מקום שיזמין את כולם להתנסות בטעמים, במקצבים ובמרקם של חיי התרבות היהודיים. כך העלה מרכז סליפקה על נס כניסה של יהודים אל לב "החינוך היֵילי", ואילו בית הִלל, מרכז לחיים יהודיים בקמפוסים, חדל לשמש מחסה שולי ליהודים שלא שרדו ב"עולם האמיתי" ונעשה מקום של פעילות חוץ-לימודית מכובדת שכל סטודנט בייל – ולא רק יהודים – יכול לבחור להשתתף בה.

מדוע יש מרכז חיים יהודיים בייל ומדוע נחוץ רב באוניברסיטה? כדי לענות לשאלה הישראלית הטיפוסית הזו יש לשאול תחילה שאלה מקדימה ואולי בלתי רגילה: מהי משימתם היהודית של יהודים הלומדים בקמפוס אוניברסיטאי גדול? תשובתי שלי היא שאנחנו היהודים נמצאים בייל כדי לחשוב יחד על דרכים חדשות להיות יהודי בעולם, לבחון דרכים חדשות להיות עַם עתיק בתקופה המודרנית

אילו היתה ייל מוכנה להקמת הבניין הציבורי היהודי הראשון שלה כבר בשנות השישים של המאה ה-20, מרכז סליפקה, שהוא בית הִלל של ייל, היה מוקם בראש ובראשונה כבית כנסת. אבל במרכז סליפקה אין בית כנסת. אל תטעו: בכל ליל שבת מתקיימים שם ארבעה או חמישה מניינים, שכל אחד מהם מקבל את השבת בדרך אחרת. אבל החלל הגדול והשימושי ביותר, שניחוחותיו מקדמים את פניך עם כניסתך למבואה, הוא חדר אוכל כשר ששמו "בית ישראל צעיר". זהו אחד מחדרי האוכל הפופולריים ביותר בייל, והוא זכה לתשבחות ממגוון קבוצות אוניברסיטאיות כמו נבחרת הפוטבול, סטודנטים מוסלמים אוכלי חַלַאל (כשר) וכיתת העברית השבועית. בקומה השנייה יש חדר גדול, ספון בתקרת עץ גבוהה ואדמונית, שמוגדר בתור אולם התפילה. הקיר המזרחי שלו מכיל ארון קודש משוקע, שאינו נראה לעין, אבל החדר משמש לא רק לתפילה אלא גם להרצאות, הופעות, ארוחות ערב, מסיבות, קונצרטים, הקרנת סרטים ודיונים ציבוריים.

חיים של תקווה בעולם שברירי

מדוע יש מרכז חיים יהודיים בייל ומדוע נחוץ רב באוניברסיטה? כדי לענות לשאלה הישראלית הטיפוסית הזו יש לשאול תחילה שאלה מקדימה ואולי בלתי רגילה: מהי משימתם היהודית של יהודים הלומדים בקמפוס אוניברסיטאי גדול? תשובתי שלי היא שאנחנו היהודים נמצאים בייל כדי לחשוב יחד על דרכים חדשות להיות יהודי בעולם, לבחון דרכים חדשות להיות עַם עתיק בתקופה המודרנית. היהדות – תהא אשר תהא כוונתנו במונח המרתק הזה – היא חלק מן העולם ומתקיימת גם למען העולם.
אני אוהב מאוד, לדוגמה, את האופן שבו ג'ושואה פוֹיר (בוגר מחזור 2004) תפש את משמעות היהדות הזו כדרך לחיות בעולם במסגרת ה"מחקר" שערך על תפקיד האושפיזין בחג סוכות ב"עיר הסוכה" (ראו http://www.sukkahcity.com/) – תחרות בינלאומית לבניית סוכות שנערכה בניו יורק בספטמבר האחרון. הסוכה, סמל גדול למצב האנושי, מציעה לכולם דרך לבחון חיים של תקווה בעולם שברירי. כדור הארץ עצמו הפך במאה ה-21 למעין סוכה, ואנו, דייריו, צריכים ללמוד להסתגל.
ראו למשל את חנוכה, אשר לאמיתו של דבר אינה אלא חגיגת סוכות חורפית. בעקבות חז"ל, הדרך הטובה ביותר להבין את חנוכה היא כחגיגה של אור בעונת החושך. אבל חגיגה יהודית של אור במאה ה-21 חייבת להכניס את איינשטיין למשוואה, כדי שהחג בן שמונת הימים יצוין כמעין התנסות ב-E=mc² – חקירת מסתרי האור כפי שאנו מבינים אותו ומשתמשים בו היום. השנה הקמנו לראשונה את "מערת חנוכה" – תיבה אפלה מכוסה וילונות שחורים, שאורכה ורוחבה כ-4 מטרים, מעין סוכה פנימית שבה ארבעה מקרנים מטילים אלומות אור דמויות כוכבים הנעות לאטן על הווילונות. הכניסה לאפלה האינטימית הזו משרה תחושה הדומה לריחוף בחלל החיצון. ילדים בני כל הגילים ומבוגרים מכל סוג, סטודנטים ומרצים, נכנסו פנימה, ישבו או שכבו על כריות והתמסרו לתחושה.

מבנה פנימי אפל וסוכתי עשוי להפוך למצרך מבוקש בחגיגות חנוכה במאה ה-21 – חידוש שיעמוד בצד החנוכייה, הסביבון והסופגניות וירחיב את קשת המשמעות של שמונת הימים הללו. החלל הפנימי, המקדשי כביכול, שבו אפשר לפתות ולשדל את האור הפנימי, נעשה חשוב מאוד לעַם ששב לאמץ את העולם הרחב שבחוץ.
אבל אין צורך להרחיק את האור החיצוני מהאור הפנימי. יש כאן עוד הרבה מקום לניסויים באורות ובכל מיני צורות בעירה. לדוגמה, הזיקוקים ששיגרנו מגג המרכז. הם הגדילו את מספר מפגני האור בכל אחד מלילות חנוכה, הביאו את אורות החג לכל הקמפוס ויצקו אנרגיה חדשה בפרסום הנס – הפצת נס האור והנאורוּת, ומשימתו של עם היודע שביכולתו להיות אור לגויים.

הזמנה לחקר זהות

בעידן זה של "יהודי אמריקה למען העולם" (AJWS) ושל "תיקון עולם", צעירים יהודים צמאים להוליך את העולם לעידן גלובלי חדש. באביב 2011 תוביל עמיתתי, הרַבּה מיגן דוהרטי, קבוצה של סטודנטים מייל לגאנה בשיתוף עם ה-AJWS. בסמסטר האחרון, במפגשים שהתקיימו לקראת הביקור, התוודעה קבוצת גאנה לאתגרים העומדים בפני המדינה האפריקאית. מן הראוי לציין שבחודש מרס נשלח גם קבוצה של 40 סטודנטים לישראל במסגרת פרויקט "תגלית", בלוויית השליח הישראלי שלנו, אמיר סלע, ומנהל המרכז סטיבן סיטרין.

הסטודנטים היהודים בייל נהנים מהזדמנות יקרת-ערך לבחון את האפשרות לחיות את חייהם לפי נורמות מסורתיות, ובמקביל הם מוזמנים להציע ולחקור אופנים חדשים של טִקסיות יהודית ושמירת מצוות. מתאפשר להם לתהות ולהרהר במה שהופך בית לבית יהודי ומשפחה למשפחה יהודית

עמיתתי, הרַבּה ג'ורדי גרשון (כרגע עובדים ארבעה רבנים במרכז סליפקה!) מובילה קבוצת מדיטציה והתבוננות, שמתכנסת בימי שישי אחר הצהריים לשעת התבוננות פנימית לקראת שבת. הרב ג'ייסון רפופורט, שאת לימודי ההסמכה לרבנות עשה בישיבת הר עציון, מלמד שיעורים בתלמוד ובמחשבה הלכתית. אני עצמי התחלתי להנחות עם סטודנט לתואר ראשון שיעור במיניות, שיבחן צורות יהודיות (עתיקות ומודרניות) של תפישה והתמודדות בסוגיות של זהות והבנה עצמית אל מול צורכי המין והתשוקה. אני מקווה שבמסגרת השיעור יצוצו מודלים, צורות וגרסאות חדשים למה שאפשר לכנות "גבריות יהודית" ו"נשיות יהודית". שהרי דור היהודים הנוכחי מעצב מחדש את תפישות החברוּת, המשפחה, הקהילה ומסלול החיים, ומגלה צורות חדשות עבור החוכמה העל-זמנית הגלומה במסורת העתיקה.

התכווצות העולם והשינויים באופיו של התא המשפחתי, וגם העימות המודרני בין גלובליזציה לטרור, דוחפים באופן טבעי חלק מן היהודים לשאוף לבידוד המגולם בצורות חיים ישנות. בשנות השבעים ניסתה תנועת חב"ד להפוך לכוח משמעותי בקמפוס של אוניברסיטת ייל. היא כשלה בכך, אך בינתיים ביססה את עצמה כמפלט של אוכל ושתייה מן המודרניות, ומציגה את פני הפטריארכליות העדינה כהתעוררות מבורכת של הצורה המסורתית בלבוש חרדי. אם ב-1985 הייתי הרב היחיד בייל, היום פועלים בקמפוס בכל זמן נתון עד תשעה רבנים (חלקם חרדים), וכולם מצליחים במידה כזו או אחרת. חב"ד מתמודדת בייל ובאוניברסיטאות אחרות עם רבנים "מתנגדים" המקושרים לארגונים שונים עתירי ממון.

הסטודנטים היהודים בייל נהנים אפוא מהזדמנות יקרת-ערך לבחון את האפשרות לחיות את חייהם לפי נורמות מסורתיות, ובמקביל הם מוזמנים להציע ולחקור אופנים חדשים של טִקסיות יהודית ושמירת מצוות. מתאפשר להם לתהות ולהרהר במה שהופך בית לבית יהודי ומשפחה למשפחה יהודית, איזה חזון מציעה היהדות ואיזו דרך היא מציגה לחיים ראויים.

בין שפת אם לשפה שנייה ושלישית

באווירה זו, שבּה טוב ונעים להיות יהודי, השאלה אם אני יהודי טוב, יהודי מספיק, או יהודי בכלל, נחרטה עמוק בתודעתם של סטודנטים רבים. לאור השאלות העקשניות הללו התחלתי להבדיל בין סטודנטים שעבורם היהדות היא "שפת אם", לבין אלה שעבורם היא "שפה שנייה" או אפילו "שפה שלישית".

מי שדוברים את יהדותם כשפה שנייה או שלישית יודעים שהם יהודים, אבל יודעים גם שהאמריקאיות שלהם – או אמונתם הבודהיסטית, נטייתם המינית, מחויבותם לשירה או למשחק – היא החלק הרהוט יותר של זהותם כרגע. מובנת נטייתם של יהודים לחוש מאוימים בידי מי שדוברים את יהדותם כשפת אם – כפי שתלמיד השנה הראשונה עשוי לחוש שאינו מסוגל להשתתף בסמינר לתואר שני. אבל לעתים קרובות תלמיד חרוץ ויסודי בן השנה הראשונה יכול להחיות ולהעמיק את הדיון האקדמי המתנהל בין סטודנטים ותיקים. וכך, גם מי שהיהדות היא רק שפה שנייה או שלישית עבורו יוכל לתרום רבות לדמותו המתרחבת והמתפתחת של עם ישראל לקראת אמצע המאה ה-21.
החלוקה של היהודים אינה מתמצה בחלוקה הפשוטה למסורתיים וקונסרבטיבים מול חדשנים וליברלים. יש גם יהודים רוחניים שמבינים את מהות היהדות כקריאה לאהבת העולם ותיקונו, ושומרי מצוות שתומכים בדרגות שונות במעורבות ציבורית מלאה של נשים בפולחן ובתפילה, ומתנגדים למודרניות (דתיים וחילוניים כאחד) שבוראים מחדש גטאות מסוגים שונים, וסטודנטים במִספרים גדלים והולכים שמתגאים ביהדותם ומצהירים עליה בלי לדעת אף מילה בעברית ובלי להכיר את שמו של חג כלשהו פרט לחנוכה.
אנחנו נמשיך לשרת את כל הקהלים הללו, נמשיך לבחון דרכים חדשות לציין את הזמן היהודי, לספר מחדש סיפורים יהודיים ולהגדיר תחומי אחריות יהודיים. נשרת את היהודים שיבקשו ללמוד איך להקים בית יהודי בעולם קשה ואכזר, וגם את היהודים המסוּרים להפיכת העולם ההפכפך הזה לבית. מי יודע מה יהיה השלב הבא? אולי פסח יהפוך לחג שיעלה על נס את משמעויות המזון, אולי מגוון המאכלים שעל צלחת הסדר יחרוג מן החרוסת הפוסט-מקראית ויתחיל לכלול ביטויים קולינריים חדשים, אורגניים, בני-קיימא, של חירות ושחרור. ואולי יום כיפור יהפוך לחג שבו דרמת הסליחות תומחז במחול, בתיאטרון, בסטנד-אפ. יהודים כאמריקאים, אנו ניצבים בנקודה שבה המוּכנוּת היא הכל.

האם יש עם יהודי יחיד ולכיד? האם התקיימה אי-פעם תופעה ברורה כזו? האם יהודי אמריקה נעלמים או שמא הם מתפתחים לצורות וטיפוסים חדשים? התשובות לשאלות האלה אינן אלא הצהרות אמונה. לכן אומר בפשטות, כעובדה אמפירית, שהחיים היהודיים באוניברסיטת ייל הם מלאי אנרגיה, רבי-פּנים ומורכבים. הם כל כך מעניינים. אפשר לראות זאת לדוגמה בערבי שלישי, שבהם אפשר ללמוד יידיש (השפה שלעולם אינה מתה) אצל ג'וש פּרייס, סטודנט לתואר ראשון שיסיים את לימודיו רק בשנה הבאה. אפשר לראות זאת בבירור גם בשמחת תורה, חג שבו סטודנטים בייל – אורתודוקסים ורפורמים, חילוניים ודתיים, מי שהיהדות היא להם שפת אם ומי שהיא להם שפה שלישית – רוקדים וצועדים עם ספר התורה סביב הקמפוס, סובבים מחצר לחצר בכל מזג אוויר וממלאים את הקולג'ים השונים בשירה ובשמחה של אהבת הלמידה. בייל אפשר לחוש בחפיפה המדהימה המיוצגת באורח משכנע בסמלה של האוניברסיטה: המוטו lux et veritas ("אור ואמת") בשפת הכנסייה של ימי הביניים משולב בעליזות בכתובת "אורים ותומים" בשפה הישנה-החדשה של עַמנו.

המאמר פורסם בגיליון מספר 59 של "ארץ אחרת": שתי מדינות לשני עמים? יהודי אמריקה ואנחנו. להזמנת הגיליון לחצו כאן