ארץ אחרת

ללא כותרת, מרטין קיפנברגר, צבע אקריליק על קנבס, 1981

מאמר זה נכתב בניו יורק. אמנם במקרה, אך טוב שכך. כאן, במרכז התרבות הפיננסית שהשתלטה על הכלכלה האמריקאית בעשורים האחרונים ובמוקד המשבר הפיננסי שכבר מקיף את כל העולם ומדרדר אותו לעבר שפל כלכלי ארוך וקשה, הדברים נראים חדים וברורים. נושאים שבישראל עדיין נראים רחוקים, ובעיני רבים גובלים בהזיה, מצטיירים כאן ממשיים, כמעט בלתי נמנעים.

הדבר הראשון שישראלי עושה ברדתו מהמטוס הוא להדליק את הטלפון הסלולרי. "ברוכים הבאים לארצות הברית", בישר לי המכשיר, ומיד הוסיף ?have fun and go shopping?. אבל זה נגמר. אף על פי שהססמאות הנבובות עדיין נזרקות לחלל האוויר, לאנשים רבים כאן ? ואולי לרוב ? ברור שתם העידן ההוא. הולכת ונקלטת הידיעה שמדינה, כלכלה ובוודאי תרבות שלמה, אינה יכולה לפרוח לאורך ימים כשהיא מתבססת על שני העקרונות האלה: לעשות חיים ולהוציא כסף. הולכת ומופנמת הידיעה שהדרך שבה התנהלו ארצות הברית ומדינות מערביות רבות אחרות אינה מובילה לשום מקום – ליתר דיוק, היא הובילה למשבר הנוכחי – ושהדרך לצאת מהמשבר מחייבת את נטישת המסלול הקודם לטובת משהו אחר, שאמנם טרם הוגדר אבל הוא לבטח שונה לחלוטין.

משבר רב-שלבי

בראש ובראשונה יש להשלים עם העובדה שהמצב שנוצר עתה בשווקים הפיננסיים בעולם אינו עוד משבר מהסוג שפקד את השווקים והכה במשקים שונים מדי כמה שנים בעשורים האחרונים. אין מדובר הפעם ב"עוד משבר", אלא ב"המשבר". מנתחים רבים חזו אותו במשך שנים רבות והזהירו מפניו. הם חזרו על כך שוב ושוב עד שהיו לחוכא ואטלולא בעיני הקהילה המקצועית, וקריאותיהם נשמעו כזעקות "זאב זאב" באוזני הציבור הרחב. מי שהקשיב להם הפסיד כסף במונחים המחמירים של עידן הגאות הגדולה בבורסות ? כלומר, הוא לא הרוויח המון, כפי שכל בר דעת היה מצווה לעשות אז. ומי ששמע להם ונמנע מלהיכנס לחובות כדי להשקיע במניות, או כדי לרכוש בתים ומוצרים וחוויות, (כגון חופשות אקזוטיות), נחשב לשמרן או, חמור יותר, לטמבל.

לבד מנדל"ן בלטו היהודים גם בתחום השני החשוב בתקופה הזו – תחום שבראייה ארוכת טווח יותר, על פני כל התקופה מ-1975 ועד 2007, היה התחום המוביל את הכלכלה האמריקאית וממילא את זו העולמית – הלא הוא תחום הפיננסים. הימצאותם של יהודים בעמדות מפתח בתחום זה אינה מפתיעה על יסוד הרקורד שלהם ושל ענף הפיננסים זה חמש מאות שנה

מקובל לחשוב שכל התופעות שנלוו לגאות הגדולה הן פיננסיות וכלכליות. אבל גם זה הבל מוחלט, כפי שאחדים מהכלכלנים האמיצים מוכנים להודות היום. ההסברים המלומדים שסיפקו הכלכלנים ואשפי הפיננסים כדי להצדיק תופעות שנגדו את כל כללי היסוד המקובלים של הכלכלה והפיננסים – הסברים שהלכו והרחיקו לכת מבחינה תיאורטית ככל שהטירוף הבורסאי והמשקי צבר תאוצה – לא היו אלא עלי תאנה מקצועיים שבאו לתת מעין הכשר הלכתי לקוּפה של שרצים מהמשוקצים ביותר שידעה ההיסטוריה הכלכלית האנושית. היום כבר ברור שכדי להסביר את מה שקרה יש הכרח לאמץ זווית ראייה הרבה יותר רחבה ועמוקה, ולהכיר בעובדה הפשוטה שמדובר בתופעה ששורשיה הם פסיכולוגיים וחברתיים יותר משהם כלכליים ופיננסיים.

רק התבוננות כזאת מאפשרת התמודדות עם האירוע המכונן, שהחל את דרכו בתור "משבר הסאבפריים" ומכונה כרגע "המשבר הפיננסי/כלכלי". ואולם זאת לדעת: ביולי 2007, כאשר פרץ לתודעה הכללית דבר קיומן של הלוואות סאבפריים והבעיות שהן יוצרות למערכת הפיננסית, היה ברור למי שעקב מקרוב אחר התחום הפיננסי שמדובר במשבר עמוק המתפרס על תחומים רבים. וגם עתה, עם פרוץ השלב השני של המשבר-שטרם-נודע-שמו-המלא, יש לומר כי כל מי שמנסה לצמצם את גודלו, עוצמתו וממדי הפשיעה שהובילה אליו, זורה חול בעיני הציבור ומשלה אותו ואת עצמו.

מדובר כאן בשרשרת ברורה של סיבות ומסוֹבָבים: השלב הראשון היה המשבר הפיננסי, שעשה שמות בכל אותה מערכת פיננסית עולמית שצמחה במשך דור שלם. משבר זה עדיין רחוק מלהסתיים וכבר השתלב בתהליכים אחרים והעצים אותם, ויחד הם יצרו מעגל קסמים שהצמיח את השלב השני. זהו המשבר הכלכלי המתפשט בהדרגה על פני העולם כולו ? ושההערכות באשר לאורכו ועומקו הולכות ומחמירות משבוע לשבוע. אבל גם המשבר הכלכלי אינו סוף פסוק. לפנינו השלב השלישי הבלתי נמנע. אין ולא יכולה להיות בתהליך הזה שום הפתעה או סיבה לחוסר הבנה. כשם שמשבר פיננסי חמור המתבטא באובדן אמון כלל-מערכתי מתפשט למערכת הכלכלית הריאלית של הייצור ושל המכירות והתעסוקה, כך משבר כלכלי מקיף יגרום לזעזוע של המערכת הפולטית והגיאו-פוליטית. הוא יגביר מתחים בתוך ובין מדינות ואזורים, ועלול להפיל משטרים ולחולל מהומות ומהפכות.

השלב הראשון עבר להילוך גבוה במחצית השנייה של 2007; השלב השני נכנס להילוך גבוה במחצית השנייה של 2008; וסביר להניח שהשלב השלישי יפרוץ במלוא עוצמתו במהלך 2009.

המשבר והעולם היהודי

לשאלה המתבקשת "איפה היהודים בכל התהליך הזה?" מגיעה התשובה המתבקשת ? "ממש במרכזו!"

הבה נציג את העובדות הבסיסיות הרלוונטיות לדיון כאן: בין סוף המיתון הגדול האחרון בארצות-הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה ועוד כמה מדינות החשובות מבחינת פריסת האוכלוסייה היהודית בעולם, לבין סוף הגאות הגדולה באותן מדינות ב-2007 ? כלומר בתקופה של 15 שנה ? צברו יהודי העולם עושר ברמה אבסולוטית ויחסית שהוא (ככל הנראה) חסר תקדים בכל ההיסטוריה היהודית הארוכה.

בכל המדינות האלה היהודים עשו חיל והתעשרו הרבה יותר מכל קבוצה אחרת. את הסיבות העמוקות לתופעה אשאיר לחוקרים שעוד יבואו. לי חשוב להבליט כאן כמה עובדת הקשורות בתהליך: שלא כמו הגאות של שלהי שנות התשעים ("גאות הדוט.קום"), הגאות העולמית האמיתית בתקופה הנידונה, כלומר בין 1992 ל- 2007, התמקדה בתחום הכי ישן, מוּכר, ולא מתקדם שאפשר להעלות על הדעת, הלא הוא תחום הנדל"ן. ועובדה היא, מסיבות שהן כנראה מורכבות, שבעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה היהודים בולטים בתחום הנדל"ן אולי יותר מבכל מגזר עסקי אחר. תחום זה אינו דורש השכלה פורמלית כלשהי, ולכן הוא פתוח וגם מושך במיוחד ליהודים חכמים הנטולים השכלה כזאת, בעיקר חרדים אבל גם ניצולי שואה, פליטים אחרים (כגון יהודים שעזבו את איראן) ועוד.

תחום הנדל"ן מבוסס על מינוף גבוה, שפירושו רמה גבוהה של חוב ביחס להון העצמי של היזם. יזמות היא תכונה הכרחית, אבל כדי להגשים אותה יש להשיג מימון. יותר מימון מביא יותר רווחים, ויותר מינוף בכל כמות מימון נתונה יוצר רווחים גבוהים יותר.

לבד מנדל"ן בלטו היהודים גם בתחום השני החשוב בתקופה הזו – תחום שבראייה ארוכת טווח יותר, על פני כל התקופה מ-1975 ועד 2007, היה התחום המוביל את הכלכלה האמריקאית וממילא את זו העולמית – הלא הוא תחום הפיננסים. הימצאותם של יהודים בעמדות מפתח בתחום זה אינה מפתיעה על יסוד הרקורד שלהם ושל ענף הפיננסים זה חמש מאות שנה.

עכשיו נקשור את החוטים העיקריים: בארצות הברית ובעולם כולו נוצרה תרבות שראתה ביזמים את הגורם החשוב והמכובד ביותר במשק. נוצרו תנאים חוקיים, פיקוחיים ובמיוחד חברתיים ופסיכולוגיים, שעודדו יזמות פיננסית ופיתוח שיטות, מכשירים ותחומי פעילות במגזר הפיננסי. כתוצאה מכך נעשה מגזר זה לקטר המוביל את המשק האמריקאי ומדרבן את הצמיחה בעולם כולו.

תופעות לוואי שנחשבו בעבר שליליות – כגון צבירת עושר אישי עצום תוך יצירת פערים אדירים בתוך תאגידים בין שכבה צרה של בעלי תפקידים בכירים לבין כלל העובדים, וכן בתוך חברות (אם ברמה של קהילה מקומית ואם ברמה של מדינה שלמה) בין המצליחנים לבין הציבור הרחב – נחשבו עתה נסבלות ואפילו חיוביות.

כדי להשתיק את מעט הביקורת שעוד נשמעה פותחו תיאוריות כלכליות שהצדיקו ואף היללו את המבנה התאגידי/חברתי החדש ואת תרומתו הכוללת לעושר ולרווחת הציבור. כמו כן פותחו גישות ודפוסי התנהגות חדשים, שבמרכזם הצורך ? ואף החובה ? של בעלי העושר הפרטי להיות מעורבים במה שכונה "עשייה למען הציבור". מעורבות זו לבשה צורות רבות, אבל במרכזן עמדה הדרישה שאותה "עשייה" תקבל פרסום מרבי, ואף תזכה לסיקור עיתונאי והכרה פומבית מלאה כדרישה פיקוחית ולפעמים חוקית ? אבל לבטח חברתית.

היהודים, ובמיוחד היהודים הדתיים והחרדים, אימצו בחום את התרבות החדשה. אמנם נכון שמבחינה היסטורית היהודים מצטרפים בדרך כלל לחידושים התרבותיים והאידאולוגיים של התקופה ואף מובילים אותם, אבל ההשתתפות הנלהבת של הקהילות הדתיות והחרדיות מפתיעה בהקשר הזה. גם ההסכמה שבשתיקה מצד ההנהגה הרוחנית של הקהילות האלה חייבת להיחשב מפתיעה ? ולטעמי, לפחות, אף מטרידה.

אך עובדה היא שיהודים רבים, ובהם דתיים וגם (ואולי במיוחד, אבל אין וכנראה לא יהיו נתונים מוסמכים) חרדים רבים, השתלבו במגמה השלטת ונעשו עשירים ואפילו עשירים מופלגים. בקרב היהודים לא נשמעה חלילה אמירה גסה כמו זו של גורדון גקו בסרט "וול סטריט", "תאוות בצע היא טובה", אבל איש כמעט לא טרח לומר שהיא לא טובה. כולם הצטרפו לתרבות תאוות הבצע.

היו לכך השלכות חשובות ואולי מרחיקות לכת בתחומים שונים. נציין אחת מהן: דור שלם של צעירים יהודים חכמים ונמרצים פנה למגזר הפיננסי – "וול סטריט" בפי העם. נראה שגם רבים מבין אלה שעסקו בהיי-טק עשו זאת במסלול הפיננסי של התחום, ולא במסלול המדעי/טכנולוגי. אחרים למדו עריכת דין וראיית חשבון, אבל גם הם הפנו את פעילותם לסקטור הפיננסי וסיפקו לו שירותי לוואי הכרחיים.

התוצאה היתה שהבדיחה היהודית שרווחה לפני דור או שניים, אודות האם היהודייה שמצפה שבנה יהיה רופא, נעשתה אנכרוניסטית. קם דור חדש, שבין בניו לא היו כמעט רופאים, ואפילו לא רופאי שיניים. היעד של כל צעיר שכיבד את עצמו היה להיות בנקאי להשקעות באחד המוסדות הגדולים בוול סטריט.

ויהי אחרי המבול

העולם שהצעירים ההם נהרו אליו נמחק השנה מעל המפה. מענף הבנקאות להשקעות לא נשאר דבר. אבל נחזור לצעירים עוד מעט. בינתיים נפנה מבט למצב הכללי: חמורה הרבה יותר משקיעת הסקטור הפיננסי היתה מחיקת העושר הכללי שהתרחשה השנה (ובתחום הנדל"ן – מאז ראשית המשבר ב-2007). כפי שקורה בדרך כלל במעבר מגאות לשפל, קצב השמדת העושר מהיר בהרבה מקצב צבירתו, כך שהעושר הרב שנצבר בעשור או שניים נמחק ברובו בתוך שנה-שתיים.

אין זה אומר שאין עוד יהודים עשירים ואף עשירים מאוד. יש ויש. אבל אין כמעט יהודי עשיר שלא ספג מכה קשה. אלה שהיו ממונפים ? כולל רבים מבין אילי הנדל"ן, הן ישראלים והן יהודים בכל העולם ? אכן נמחקו או נמחקים או יימחקו כליל. חברות ענק נפלו, ואחרות עוד יקרסו. ההיקף של האסון הפיננסי/עסקי אדיר, ולכן אין כל ספק שמה שהיה לא יהיה.

את זה מבינים בארצות הברית הרבה יותר טוב מאשר בישראל. תהליך הפנמת המהפך החברתי מתקדם הרבה יותר בארצות הברית, ולו משום שמערכת הבחירות שם הסתיימה ולכן אפשר כבר לדבר לעניין; זאת ועוד ? בארצות הברית הבחירות עצמן היו לחלק מהמהפך

אבל מה פשר האמירה "הכל יהיה שונה לחלוטין"? ומדוע כל כך קשה להפנים את הידיעה הזאת? בחינת כמה נושאים שבהם השינוי כבר קיים או מובטח תעזור להבין את ממדי התפנית שהעולם היהודי ? הישראלי והתפוצתי כאחד ? עומד בפניה.

סוף עידן מדינת הרווחה החרדית

אם עבור כלל העולם היהודי מדובר במשבר חמור, עבור העולם החרדי מדובר במשבר קיומי. רוב הציבור החילוני, הניזון מעיתונות שאינה יודעת כלום ואשר מתעקש שלא להבין כלום, חי בתחושה שהחרדים בישראל חיים בעוני הולך ומחריף. בפועל, החברה החרדית בישראל סיימה זה עתה את תקופת השגשוג הכלכלי הגדולה והארוכה ביותר שידעה מעודה.

בכל שנה (לפחות בשנים 2007-2005) זרמו אליה מכל רחבי תבל מאות מיליוני דולר כתרומות, כהשקעות וכתמורה על מוצרים ושירותים. רובו המכריע של הכסף הזה בא, באופן ישיר או עקיף, מרווחי הגאות העצומה בתחום הנדל"ן בעולם.

הגאות הסתיימה, העושר נמחק וזרם הכסף נעצר. ואולם לא זו בלבד שהחברה החרדית ממשיכה להזדקק לעזרה חיצונית (לאחר ש"גזרות נתניהו" מ-2003/4 שמטו את הקרקע מתחת להנחה שהממשלה הציונית תפרנס את החברה החרדית ללא הגבלה), אלא שבינתיים צמחה בה שכבה של בורגנות, שהתרגלה לרמת חיים גבוהה יותר ותתקשה לחזור למצב הקודם. באשר לכלל החברה החרדית, הממשיכה להתאפיין באי-שוויון בהכנסות ובעושר ברמה המתאימה למדינה דרום אמריקאית או לתאגיד צפון אמריקאי, קריסת מערך התמיכה מחו"ל הוא בגדר אסון של ממש.

מה תהיה התגובה לאסון הזה לאחר שיופנם? בשלב הראשון תהיה ודאי דרישה גוברת לפעולה מצד ממשלת ישראל. כתוצאה מכך יעשו המפלגות החרדיות כל מאמץ להצטרף לקואליציה, למרות שנוכחותן בה צפויה לא להיות נחוצה, אם הליכוד וקדימה ילכו יחד כפי שמתבקש במצב המשברי המתהווה. אבל בלי קשר לקונסטלציה הפוליטית – גם לממשלת ישראל לא יהיו המשאבים הדרושים למשימה של הצלת העולם החרדי הישן. מסתבר שאין פתרון שיש ביכולתו לשמר את המבנה החברתי הייחודי של החברה החרדית בישראל ? מבנה שצמח בעיקר מאז עליית הליכוד ב-1977. פשוט אין מספיק כסף, ולכן מבנה חברתי זה נידון לכליה. במונחים של וול סטריט, המודל העסקי החרדי קרס, ואי אפשר לשקם אותו.

מעבר למשמעויות הקשות מאוד ברמה האנושית, קשה לדעת מה יהיו תוצאות ההתמוטטות הזאת. מכל מקום, אין ספק כי אילו הגיבו החרדים ביתר התלהבות לניסיון שנעשה בשנים האחרונות לעודד את הצטרפותם לכוח העבודה הכללי בישראל, היתה המכה כואבת פחות. אבל ההזדמנות הזאת פוספסה במידה רבה.

המקור העיקרי לגל העלייה הבא יהיה שוב אירופה. מצבה של יבשת זו בעייתי מאוד לא רק מהבחינה הכלכלית-פיננסית אלא גם מהבחינה הדמוגרפית והחברתית. בשנים האחרונות אמנם שכך המתח הקשה בין התושבים הוותיקים של היבשת לבין קבוצות של מהגרים שרובם מוסלמים. השגשוג הכלכלי הוא שריכך את המתח, אבל זה ממשיך להתקיים מתחת לפני השטח

האם המנהיגות החרדית, הקשורה למוקדי ההון החרדיים בחו"ל שהיו לנחל אכזב, תהיה מסוגלת לספק תשובות לכלל העדה? האם תקום מנהיגות חלופית? האם תהיה למשבר הכלכלי השפעה על התחום האידיאולוגי-תיאולוגי? כרגע ניתן רק להציב את השאלות הקשות. התשובות יתבררו במהלך חמש השנים הבאות, אם כי כבר עתה ניתן להמר שהחברה החרדית של 2015 תיראה ותתנהג באופן שונה מאוד מזו של 2007.

משבר מסוג אחר יכה בציבור אחר, שהתאפיין עד עכשיו בעושרו הצומח. אצל אלפי ואולי רבבות צעירים אורתודוקסים וגם קונסרבטיבים בארצות הברית הביא המשבר הכלכלי להאצת ולהבשלת משבר שהסתמן זה שנים במערכת החינוך היהודית-אמריקאית.

תמציתו של משבר הזה היא שלא ניתן לעמוד בעלויות של החינוך היהודי הפרטי. משפחה שיש לה ארבעה ילדים בני שש עד 22 נדרשת לממן לימודים ברמות שונות – ראשונית, תיכונית, אקדמית – ומתקשה למצוא את 60 עד 80 אלפי הדולרים הנדרשים לשם כך בכל שנה. התגובה הראשונה של צעירים רבים היתה הקטנת מספר הילדים שהביאו לעולם, ובתור צעד ביניים זה הצליח. ואולם בעידן שלא ניתן להשיג בו הכנסה משפחתית של יותר מ-200 אלף דולר – אם מנדל"ן ואם מבנקאות להשקעות, אם מיהלומים ואם מכל עיסוק מועיל אחר – חינוך יהודי פרטי נעשה עניין בלתי אפשרי.

אין זו בעיה יהודית בלבד. היא קיימת אצל כל מי ששולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים בארצות הברית. חלק מהפתרון הוא כמובן לעבור לבתי ספר ציבוריים ולשפר את רמתם. אבל אצל היהודים ? כרגיל ? גם בעיה כללית היא חריפה יותר וקשה יותר לפתרון.

איך יגיבו צעירים אמריקאים למציאות שבה המסלול שלהם לעושר ולתפקוד נורמטיבי מבחינה חברתית-יהודית אינו עוד בנמצא? שנת הלימודים הבאה תהיה הקשה ביותר שידעה הקהילה זה עשורים רבים ? ולמעשה, עבור כל ההורים של הדור הנוכחי. הללו לא רק שלא חוו בעצמם מצב כזה, אלא גם לא חלמו עליו בסיוטים הגרועים ביותר שלהם.

ישראל – ממיתון לשגשוג

אין משבר שאינו יוצר הזדמנויות עבור חלק מהאנשים, התאגידים או המדינות. מי בעולם היהודי ניצב לפני הזדמנות גדולה?

התשובה לשאלה הזאת פשוטה למדי, אלא שעיוורון כללי מסתיר אותה מעיני רוב הציבור בישראל. דווקא בחו"ל נראית התשובה הזאת מובנת והגיונית למדי ? עוד דוגמה למציאות שבה מה שרואים משם עדיין לא רואים מכאן.

ההיסטוריה הכלכלית של המפעל הציוני, לפחות מאז הצהרת בלפור, פשוטה וברורה. המשק הישראלי פעל כמעט תמיד בצורה אנטי-מחזורית למשקים של המדינות המפותחות. כלומר, כאשר היה שפל במערב, התחיל שגשוג בארץ ישראל.

הסיבה לכך פשוטה לא פחות: השפל בעולם יצר כוחות חזקים ? של אבטלה, ובעקבות אובדן מקומות עבודה גם של ירידה במעמד החברתי ושל אנטישמיות גלויה ואלימה ? שדרבנו יהודים להגר לארץ. את התהליך הזה ניתן לשרטט בקלות מאז 1920. הוא התרחש בעוצמה חריגה בתחילת שנות התשעים ? כך שרוב הציבור הישראלי מכיר אותו מניסיון אישי, ולא רק מקריאת ספרי היסטוריה.

אבל איש אינו מתכונן לגל העלייה העומד בפתח. אדרבא, הממסד בישראל משוכנע שאין עוד מקורות אנושיים לעוד עלייה גדולה, ולכן יש לחתור להסכם שלום עם מי שיאות לדבר איתנו ולאפשר לנו להתקיים באזור. כך בדיוק דיברו כאן בשלהי שנות השמונים. מי שלא זוכר או לא מאמין מוזמן לעבור על העיתונים מהימים ההם. נכון אמנם שאז היה באמת קשה יותר להאמין ששערי ברית המועצות ייפתחו ולישראל ינהרו מאות אלפי יהודים, שבידיהם מזוודה או שתיים ובראשם הקולקטיבי כל הקידמה הטכנולוגית של מעצמת-על, אבל הפעם אין צורך בנביאים או בהבנה יתרה:

המקור העיקרי לגל העלייה הבא יהיה שוב אירופה. מצבה של יבשת זו בעייתי מאוד לא רק מהבחינה הכלכלית-פיננסית אלא גם מהבחינה הדמוגרפית והחברתית. בשנים האחרונות אמנם שכך המתח הקשה בין התושבים הוותיקים של היבשת לבין קבוצות של מהגרים שרובם מוסלמים. השגשוג הכלכלי הוא שריכך את המתח, אבל זה ממשיך להתקיים מתחת לפני השטח. אם וכאשר יחזור המתח ויפרוץ אל פני השטח בציר אמסטרדם-אנטוורפן-פריז, או באזורים בעייתיים אחרים כמו דרום צרפת ודרום ספרד, המהומות עלולות להיות קשות ביותר. היהודים ימצאו את עצמם בין הפטיש הנוצרי-מקומי לבין הסדן המוסלמי-מהגר. יש מי שמעריכים כי המתחים הכלכליים והחברתיים באירופה יביאו לפירוק גוש האירו, ואולי גם לנסיגה חמורה בתהליכים שהאיחוד האירופי מקדם בעשורים האחרונים. יש לציין שבינתיים גוף האירו מספק מטרייה של יציבות יחסית למדינות החברות בו ? עד כדי כך שיש טוענים שדנמרק ושוודיה, ואולי אפילו בריטניה, יצטרפו לאירו דווקא עכשיו. עם זאת, שיקולים פיננסיים ומוניטריים כאלה עלולים להתגמד אל מול הזעזועים החברתיים שיתעוררו בגלל השפל הכלכלי הממושך והחזרה לאבטלה גבוהה, במיוחד בקרב הצעירים, מוסלמים ונוצרים כאחד.

די יהיה בעליית אירופה לגרום למשק הישראלי לעלות מחדש על פסי הצמיחה לאחר המיתון החריף העומד בפתח ב-2009. התהליך האופייני למשק הישראלי בעתות של משבר כלכלי עולמי ? שהוא משגשג כאשר אחרים שוקעים ? צפוי לחזור על עצמו ובגדול

במזרח אירופה אין צורך במהגרים זרים כדי להצית את האש. אוקראינה כבר התמוטטה כלכלית, ורומניה ובולגריה הולכות בעקבותיה למרות שהצטרפו לאיחוד האירופי. רוסיה, הגדולה והמשתקמת כביכול, נהנתה מגאות כלכלית שהתבססה כולה על משאבי טבע, והיא נמצאת בסכנה ההולכת ומחריפה ביחס ישיר לירידת מחירי הנפט. היהודים ? ועמם החצי-יהודים והכאילו יהודים והמתייהדים ואחרים ? שעוד חיים במדינות אלה יוכלו לקבל החלטות שקולות לגבי עתידם. ובמקרה הגרוע, הנסיבות הן שידחפו אותם לקבל החלטות חפוזות יותר לגבי מתי ואיך ולאן לצאת.

יהודי צרפת כבר הפנימו את טיבו של האיום הרדום ורבים מהם התכוננו למעבר. הם רכשו בתים בישראל, שלחו את ילדיהם להתחנך כאן, והתכוננו חומרית ונפשית למעבר. בבוא עת צרה יעברו רבים מהם לישראל, וכך יֵעשה גם בשאר הקהילות היהודיות במערב אירופה.

די יהיה בעליית אירופה לגרום למשק הישראלי לעלות מחדש על פסי הצמיחה לאחר המיתון החריף העומד בפתח ב-2009. התהליך האופייני למשק הישראלי בעתות של משבר כלכלי עולמי ? שהוא משגשג כאשר אחרים שוקעים ? צפוי לחזור על עצמו ובגדול.

אבל הפעם, ובפעם הראשונה, עשויים יהודי אמריקה הצפונית להיות מרכיב חשוב בעלייה הזאת. אותם אלפים ורבבות של צעירים מאוכזבים, שהשיטה התאכזרה להם ושאינם רואים במולדתם את העתיד המרופד שחונכו לצפות לו, יצטרפו לאחיהם מצרפת ומרוסיה וינחתו במדינת ישראל.

כאן הם ימצאו שמלאי הדירות הריקות הוא אפס, שהתשתית הפיזית אינה ערוכה לקלוט אותם ושלא נעשו כל הכנות לקראת חידושה של התופעה הקבועה ביותר במציאות הכלכלית-חברתית של העם היושב בציון. לא נורא. הם ילמדו לאלתר, מפני שאנחנו נלמד אותם. זה יהיה דרמטי. הפרק הבא בתהליך שיבת ציון עשוי להיות מרתק. אבל מעל לכל, העלייה תהיה עדיפה בהרבה מכל אלטרנטיבה אחרת שתהיה פתוחה בשנים הבאות בפני יהודי העולם.

פנחס לנדאו הוא פרשן ויועץ כלכלי

מאמר זה פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 48: "התרוששות- המצב הישראלי לנוכח המשבר הכלכלי והערכי באמריקה". לחצו כאן להזמנת הגיליון