דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
31 בדצמבר 2002 | מהדורה 13

הרבנות הראשית: מדריך למשתמש המתחיל

למוסד הרבנות הראשית יש יכולת לטפל בנושאים רחבים ובמנגנונים מורכבים. על אף יכולת זו, הרבנות בכלל והרבנים הראשיים בפרט אינם מעוניינים לנקוט עמדה כלשהי בסוגיות רבות בעלות עניין ציבורי

הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון, והרב הראשי האשכנזי,

הרב ישראל לאו: רבנים רבים אינם חשים כל זיקה אל הרבנות

הראשית או אל מנגנוניה

ניסיון להבין במה בדיוק עוסקת הרבנות הראשית של מדינת ישראל דורש התמצאות מסוימת במורכבות הקשרים בין דת למדינה במקומותינו. החרדים והחילונים הם באופן עקרוני בעלי אינטרסים מנוגדים בכל הקשור לקשר שבין דת ומדינה. אך למרות האינטרסים המנוגדים, יש ביניהם מכנה משותף בכל הנוגע לרבנות הראשית. החרדים מעוניינים ברבנות ראשית חלשה, כדי שזו לא תאיים על הרבנות המסועפת והמפוצלת שלהם. מנגד, החילונים מעדיפים שהרבנות הראשית תהיה פקידותית, כדי להמעיט מערכם ומסמכותם של הרבנים בכלל. בסופו של דבר יוצא שהרבנות היא אכן חלשה, היות ורק מעטים מעוניינים ברבנות בעלת משמעות עבור אזרחי מדינת ישראל.

מהי אותה רבנות ראשית של מדינת ישראל, מה הם תפקידיה ובאילו תחומים היא פועלת? להלן מדריך למשתמש המתחיל.

הרבנות הראשית, אשר ממומנת בידי משרד הדתות, ממלאת שני תפקידים עיקריים: מפעילה את בתי-הדין הרבניים ואחראית על המערכת המסועפת של רבנים ורבנויות הפזורים ברחבי הארץ. בתי-הדין הרבניים אחראיים על נושאים אחדים, שהעיקריים שבהם הם גירושין וגיור. מתוקף תפקידם זה הם עוסקים גם בסוגיות אחרות, כגון נשים עגונות, נשים מסורבות גט, חליצה ובוררות. מכאן, שאנו, הישראלים המצויים, נתקלים בבתי-הדין הרבניים לעתים רחוקות מאוד במהלך חיינו. המפגש הזה עם בתי-הדין הרבניים הוא בדרך-כלל בצמתים רגישים, ולפעמים גם פחות סימפטי ממה שהיינו מצפים שיהיה, אך בסך-הכול מדובר במפגש מצומצם.

הרכב השיפוט בבתי-הדין הרבניים עומד בדרך-כלל על שלושה דיינים, פרט למקרים יוצאי דופן שבהם נדרשת נוכחות של דיין אחד בלבד או של חמישה דיינים. דיין אחד יספיק כשעל הפרק עניינים שאינם כרוכים בסכסוך, כגון הצהרת אבהות או בקשה משותפת לאישור הסכם ממון. חמישה דיינים יכהנו במקרים נדירים ביותר. דיון כזה התנהל לפני כמה שנים, ועניינו היה שינוי התקנות בכל הנוגע לטוענים הרבניים. בסך-הכול מכהנים בבתי-הדין הרבניים 103 דיינים.

מערכת הרבנים הפזורים בארץ מורכבת מתקנים שונים, ומונה בסך-הכול כ-700 רבנים. מספרם של רבני הערים ורבני המועצות הדתיות הוא כ-140, והם אחראים על תחומים כדוגמת כשרות ועירוב. בערים מכהנים גם רבני שכונות, שמניינם הוא כ-250. יצוין, שמספר רבני השכונות משתנה באופן דרמטי מעיר לעיר. כך, לדוגמה, בפתח-תקווה, עיר בסדר-גודל בינוני, יש שמונה רבני שכונות; לעומת זאת, מספר רבני השכונות בתל-אביב הוא 23. המפתיע הוא כי בירושלים, עיר שמספר היהודים בה אינו גדול יותר מאשר בתל-אביב, יש כשישים (!) רבני שכונות. הפער בין גודל האוכלוסייה לבין מספר הרבנים באזור מעורר סימני שאלה באשר להגדרת תפקידו של רב שכונה.

על-פי ההגדרות של משרד הדתות והרבנות הראשית, רבני היישובים אחראים על תחומים כגון כשרות, עירוב וכשרות המקווה. לבד מדאגה לנושאים האלו, שבאופן יחסי אינם קשורים לקהילה, רבני היישובים גם מחויבים לקיים שיעורי תורה. הדו"ח שהרבנים צריכים למלא על השיעורים שהם מעבירים הוא מקיף, והם נשאלים בו ביחס למספר הלומדים, מועדי קיום השיעורים, מקומָם וכן מתבקשים למסור מידע נוסף שיאפשר את אימות הנתונים, אם מישהו ברבנות ירצה בכך. על-פי הרבנות הראשית, בכך מסתכם תפקידם של רבני היישובים ביחס לקהילה שהם מנהיגים אותה. משום כך, מתברר, במקרים רבים רבני היישובים כלל אינם גרים ביישוב, שכן אין לרב שום סיבה מוצקה לטרוח לעבור להתגורר ביישוב שהוא מופקד עליו, כשטכנית, הוא יכול לספק את כל שירותי הדת הנדרשים ממנו במהלך ביקורים לא-רבים.

עם זאת, משיחות עם רבני היישובים שגרים במקום כהונתם ומתפקדים באופן מלא, מתברר שנושאים אלו של כשרות, עירוב וכדומה הם חלק קטן מאוד מפעילותם. רבני היישובים בדרך-כלל ממלאים תפקיד של הנהגה קהילתית, חברתית ודתית. הם מעורבים בהחלטות חינוכיות שמתקבלות ביישוב ובהחלטות הנוגעות לקהילה, משמשים כבוררים בוויכוחים ובחיכוכים, מלווים את אנשי קהילתם באירועיהם המאושרים ותומכים בהם בשעותיהם הקשות. קצת מפתיע לגלות, שרפרטואר שלם של נושאים כלל אינו נכלל בהגדרת תפקידיהם של הרבנים, אליבא דרבנות הראשית.

בעצם, חלק מרבני היישובים אינם מייחסים חשיבות יתרה להגדרה של תפקידי הרב על-פי הרבנות הראשית, וממלאים את תפקידם כראות עיניהם. יתרה מזאת, רבנים רבים, המכהנים מטעם הרבנות הראשית ומקבלים את משכורתם מתוקף תפקידם זה, אינם חשים כל זיקה אל הרבנות הראשית או אל מנגנוניה. זאת, כיוון שקשריהם של הרבנים המכהנים עם מנגנון הרבנות הם מינימליים, וכמעט אינם קיימים. לרבנות אין מנגנון פיקוח ואכיפה ביחס לרבנים המכהנים. היא אינה מתווה מדיניות כמעט בשום שאלה ואינה מנסה לבחון את הרבנים ולהדריך אותם בתפקידם. העדר הפיקוח גורם לכך שעל אף מספר התפקידים המצומצם של הרבנים על-פי הגדרת הרבנות, אף אחד לא יודע אם הרב אמנם ממלא אותם. אולי הדו"ח המתייחס לשיעורי התורה מספק אינדיקציה כלשהי? ספק בכך. חוסר היכולת של הרבנות הראשית לקיים מנגנון אכיפה הוא כה חריף, עד שנוצרים מצבים אבסורדיים שבהם לא ניתן לפטר רב מתפקידו אפילו לאחר שהוא הורשע בפלילים ומרצה את עונשו.

במהלך איסוף הנתונים ביחס לרבנים הכפופים לרבנות הראשית, דיברתי עם מספר לא-מבוטל של רבנים מכהנים, ואף אחד מהם לא ידע לומר לי בוודאות מהו מבנה הרבנות ומהו תפקידה המוגדר. מעניין לציין, שחלקם אף הופתעו לגלות עד כמה אינם מעורים בנעשה ברבנות, אף על פי שאת משרתם כרבנים הם רואים כשליחות. חוסר היכולת של עובדים בארגון לתאר את הארגון שהם עובדים בו, את תפקידיו ומטרותיו ואת דרישותיו מהם כעובדים מפתיע מאוד, לשון המעטה.

הבעיות הקשות של הרבנות באות לידי ביטוי בתחום הגיור. באופן עקרוני, הרבנות אחראית על תחום הגיור בישראל. בפועל, המכונים לגיור הפועלים במקביל לרבנות הם אלו שמלמדים אחוז גבוה מן המתגיירים בארץ, והרבנות הראשית מספקת להם רק את החותמת האחרונה על תעודת הגיור. במידה מסוימת, הרבנות מסירה מעצמה את האחריות על התחום הזה, כיוון שבמכוני הגיור מתייחסים אל הנושא ברצינות ומתוך אמונה בדרך ובחשיבותה.

אלו הם סימפטומים של תופעה יותר רחבה. לאחרונה הפיקה הרבנות הראשית הגדרות לקריטריונים של כשרות. ההגדרות מקיפות תחומים רבים, מקילות בכך על עבודתם של רבנים העוסקים בכשרות ומונעות מהם ויכוחים קשים עם בעלי המסעדות. אם כן, למוסד הרבנות יש יכולת לטפל בנושאים רחבים ובמנגנונים מורכבים. על אף יכולתה זו, הרבנות בכלל והרבנים הראשיים בפרט אינם מעוניינים לנקוט עמדה כלשהי בסוגיות בעלות עניין ציבורי. סוגיות כמו גיור, גיוס בחורי ישיבות, הפרדת דת מהמדינה ומעמד האישה אינן זוכות להתייחסות אמיצה, כיוון שכל התייחסות תכריע בשאלה מהי הרבנות ומהי דרכה, והכרעה כזאת מאיימת על הרבנות. הרבנות הראשית לישראל מעדיפה להישאר אמורפיות ואנונימית. הרבנים הראשיים נמנעים מתפקידם העיקרי, להנהיג את מדינת ישראל בתחום הרוחני-דתי, או במילים אחרות, לשמש כרבנות הראשית לישראל.

רחל עזריה היא סטודנטית לתואר שני בחקר סכסוכים

הכתבה פורסמה בגיליון מספר13 של "ארץ אחרת". להזמנת הגיליון לחצו כאן

רחל עזריה היא סגנית ראש העיר ירושלים

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה