ארץ אחרת

לפרסומם בעת הזאת מטרות רבות, ובהן: מיצוב מעמדם של ערביי ישראל כחברה נפרדת בתוך חברת הרוב היהודית במדינה, עוד לפני הקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה; ניסיון ללכד את החברה הפלסטינית בישראל סביב הנהגה חילונית, עם התעצמותה הגוברת והולכת של התנועה האיסלאמית ברחוב הערבי במדינה; מיצוב עצמי של הכותבים וארגוניהם כמנהיגיה האינטלקטואליים מוסריים של החברה הערבית בישראל – הן כלפי פנים והן כלפי חוץ; ניסיון לגדוע באיבו את הרעיון בדבר חילופי שטחים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית; ולבסוף, השימוש במנגנוניה הקיימים של המדינה כבסיס להתפרקותה מזהותה היהודית.

הגיליון הנוכחי בודק מה חושבים אנשים, שהיו שותפים פעילים וסבילים לחיבור המסמכים, על תוכנם ועל משמעויותיהם; מערכת "ארץ אחרת" התעניינה גם בהשקפת המתנגדים לתוכנם של המסמכים בתוך הציבור הערבי בישראל, ושאלה לדעתם של יהודים העוסקים שנים ארוכות ביחסי יהודים ערבים במדינה.

הדחייה הגורפת של תוכן המסמכים מצד היהודים המשתתפים בגיליון צריכה להדאיג את מחבריהם. רבים מהם נמנים עם מחנה הלוחמים למען זכויות-האדם והאזרח הנאמנים ביותר שיש לציבור הערבי בישראל. העובדה כי הזיקה העמוקה בין העם היהודי לארץ במהלך הדורות אינה מוזכרת במסמכים האמורים ולוּ ברמז, וכי החברה הישראלית מוצגת בהם שוב ושוב כחברה קולוניאליסטית ממוצא אירופי, שהשתלטה על אדמות לא-לה בכוח הזרוע; אי-לקיחת האחריות על החלטת העם הפלסטיני לדחות את תוכנית החלוקה ב-1947, שעיצבה את גורלו, והאשמת היהודים באופן בלעדי באסון הנכּבה – כל אלה אינם תורמים לאמינותם.

השאלה המנקרת לאורך הקריאה במסמכים היא מיהו הציבור העומד מאחורי מרכזי המחקר שפרסמו את המסמכים. האם מחבריהם, העילית האינטלקטואלית החילונית, שהתחנכה במוסדות האקדמיה בארץ ובעולם אכן מייצגת את כלל ציבור האזרחים הערביים במדינת ישראל?

מנגד, אין ספק כי האפליה שבה נוהגת חברת הרוב היהודית כלפי המיעוט הערבי זה עשרות שנים כמדיניות ממוסדת – אפליה העולה שוב ושוב מן המסמכים – צריכה לעבור מן העולם, פרט לאותם תחומי חיים שבהם לא ייתכן שוויון גמור, בשל איום מפורש על דמותה של ישראל כמדינה יהודית. על הרוב היהודי מוטלת חובה מוסרית ודמוקרטית להעניק שוויון זכויות והזדמנויות לחברת המיעוט הערבית החיה בישראל, להשוות את התקצוב הניתן לציבור זה לזה של הציבור היהודי, ולבוא לשיחה עם הפלסטינים אזרחי המדינה בידיים נקיות, בלא תחושת עליונות שאין לה בסיס במציאות.

מחברי מסמכי "החזון העתידי לערביי ישראל" ושותפיהם שבים ומדגישים כי הללו קוראים, בין השאר, לדיאלוג בין הציבור הפלסטיני החי בישראל כמיעוט לבין חברת הרוב היהודית. מערכת "ארץ אחרת" התייחסה לקביעה זו ברצינות, וגיליון זה הוא בבחינת דיון ציבורי רציני בתוכנם ובמעמדם של ניירות אלו.

המאמר פורסם ב"ארץ אחרת" גיליון מספר 39: "חזון ערביי ישראל- ערבים ויהודים מול המסמכים החדשים". לחצו כאן להזמנת הגיליון