דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה

"הלך לאיבוד הסיפור הגדול": קשר הדוק בין מצבם של לימודי הספרות העברית לבין מצב החברה הישראלית / איור: תמר אודנהיימר המהדורה בחסות מפעל הפיס

כדי להבין את עצמנו

המהדורה החדשה עוסקת במשבר שבו מצויים לימודי הספרות העברית והיא מבוססת על ההכרה כי המשבר הכללי שבו נתונה החברה נובע מאובדן היכולת הפשוטה "להמשיך לספר את הסיפור שלנו" באופן רחב וכולל, ותוך שהסיפור הזה יכיל את השינויים העצומים, החברתיים והתרבותיים והערכיים, שפקדו אותנו במהלך העשורים האחרונים

המהדורה החדשה שלנו עוסקת במשבר שבו מצויים לימודי הספרות העברית (וכפי שמציין במאמרו במהדורה זו פרופסור אריאל הירשפלד, גם לימודי התנ"ך וההיסטוריה). ההחלטה שלנו לעסוק במשבר הזה נובעת מן ההכרה ההולכת ומתגברת כי המשבר הכללי שבו נתונה החברה שלנו נובע מאובדן היכולת הפשוטה "להמשיך לספר את הסיפור שלנו" באופן רחב וכולל, ותוך שהסיפור הזה יכיל את השינויים העצומים, החברתיים והתרבותיים והערכיים, שפקדו אותנו במהלך העשורים האחרונים.

מי שהיטיב לנסח את המצוקה הזאת בזמן האחרון הוא המשורר יעקב רוטבליט, שמסתובב בארץ עם המופע המצוין "הסיפור הגדול", שאותו הוא מעלה עם להקה צעירה בשם "החצר האחורית". וכך הוא כותב שם, בין השאר: "הלך לאיבוד הסיפור הגדול/ הסיפור הגדול שיודע הכל/ מימין ומשמאל והפוך וישר/ שיבין את אתמול ויגיד מה מחר/ בין הים לנהר".
לתחושתנו, יש קשר הדוק, בלתי ניתן להתרה, בין מצבם של לימודי הספרות העברית לבין מצבה התרבותי, הערכי ואף הכלכלי של החברה הישראלית. אי אפשר להניח שמי שאינו יודע ספרות עברית (והיסטוריה ותנ"ך) יידע כיצד להמשיך את היש הגדול שנבנה כאן בלי לאבד את דרכו. ואכן, אובדן הדרך הערכי המאפיין את חיינו כחברה מקורו, בין השאר, בניתוק התודעה הציבורית מן ההכרח להמשיך לספר את הסיפור של החברה שלנו מתוך חיבור עמוק למצפן הפנימי שכיוון את מייסדיה – מצפן שבא לידי ביטוי בתשתית הספרותית וההגותית שהם הנחילו לנו. המייסדים באו אמנם מכמה כיוונים ערכיים ורעיוניים, אך היתה להם תודעה משותפת באשר לאופיו הערכי של המפעל שהם מכוננים. נדמה לי שלא יהיה מוגזם לומר שתודעה זו איננה קיימת עוד בקרב חלקים בלתי מבוטלים של ההנהגה הישראלית העכשווית, ולא רק בהנהגה הפוליטית, אלא גם בהנהגה הכלכלית, האקדמית והדתית.
הדילוג על פני הזמן שעושים ציבורים מסוימים – מימי המשנה לימי המדינה הנוכחיים, תוך התעלמות מכוונת מן הטקסטים שכתבו האנשים שבנו את החברה שאנו חיים בה – איננו רק פשע תרבותי. הוא פשוט לא יכול להצליח. הוא מבוסס על חלל תרבותי וחברתי שסופו לקרוס לתוך עצמו. באותה המידה, מי שאיננו לומד ספרות עברית מתוך נמיכות רוח הנותנת את הבכורה הספרותית, הפילוסופית והערכית לנעשה בעולם המערבי, סובל מאותה בעיה עצמה: העדר קשר אל העצמיות הישראלית, ואל הדרך המרתקת והמיוסרת שבה היא מתפתחת ומתגוונת.
הספרות העברית היא עמוד האש ההולך לפני המחנה של החברה שלנו. השיחה הבין-דורית המתקיימת בין כותביה היא שהניחה את התשתית הרעיונית והתרבותית לבית המשותף שכולנו גרים בו; ואם ברצוננו להמשיך ולהחזיק בבית הזה, עלינו להתגייס מחדש למלאכת כתיבת הסיפור ולמלאכת לימודו.
כדי להבין את עצמנו, את החברה שבנינו, את עולמנו כפי שהוא נראה כרגע ומדוע הוא נראה כך – יש צורך לשוב אל היסודות הערכיים של החברה שלנו, כפי שהם באים לידי ביטוי במה שכתבו מייסדיה וכל אלה שבאו אחריהם – ואנו בתוכם.

 

במבי שלג היתה העורכת הראשית והמייסדת של "ארץ אחרת"

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובה אחת

הגיבו לכתבה