ארץ אחרת

שלא כמו רוב מנהיגי חמאס, שמוצאם בעזה, מוצאו של משעל מכפר ליד רמאללה. כאשר הבין משעל כי הנהגת החמאס בעזה אינה מקבלת את סמכותו, וכי לא תפנה לו מקום בהנהגה, הוא החליט לפלס את דרכו אל הנהגת החמאס (ומכאן אל הנהגת הפלסטינים כולם) מהגדה המערבית. הוא קיווה כי ניהול משא ומתן עם ישראל על עסקת שחרור מחבלים חדשה, שתבוא בעקבות פעולת חטיפה מוצלחת, תעניק לו קרש קפיצה לעמדת יורשו של אבו מאזן

כדי להבין את הרקע העמוק למלחמה בעזה יש להבין את טיבה של תנועת החמאס, את מיקומה במערך האזורי, ואת המאבקים הפנימיים המתנהלים בתוכה.

כזכור, מחול השדים שהוביל למלחמה התחיל בחטיפתם וברציחתם של שלושה צעירים יהודים מגוש עציון. את הפעולה יזם מנהיג חמאס בקטאר, ח'אלד משעל, והוא עשה זאת לא רק בגלל שנאת ישראל, אלא גם כחלק מהמאבקים הפנימיים בחמאס.

שלא כמו רוב מנהיגי חמאס, שמוצאם בעזה, מוצאו של משעל מכפר ליד רמאללה. כאשר הבין משעל כי הנהגת החמאס בעזה אינה מקבלת את סמכותו, וכי לא תפנה לו מקום בהנהגה, הוא החליט לפלס את דרכו אל הנהגת החמאס (ומכאן אל הנהגת הפלסטינים כולם) מהגדה המערבית. הוא קיווה כי ניהול משא ומתן עם ישראל על עסקת שחרור מחבלים חדשה, שתבוא בעקבות פעולת חטיפה מוצלחת, תעניק לו קרש קפיצה לעמדת יורשו של אבו מאזן.

לא רק ארגון פתח מאוים מהשאיפות של משעל. גם מנהיגי חמאס בעזה רואים בו איום, והם חוללו שורה של אירועים אלימים מול ישראל כדי "לגנוב" למשעל את ההצגה.

כאן המקום להסביר עוד היבט הקשור בחמאס – והוא מיקומה של התנועה במערכת האזורית. את המזרח התיכון מפלגים קווי שבר רבים. אחד מהם הוא קו השבר בין הסונה והשיעה – והוא חוצה גם את חמאס: ח'אלד משעל נמצא בצד הסוני של המתרס, ונאבק עם מנהיגי קטאר נגד משטר אסד וחיזבאללה בסוריה, ואילו הנהגת חמאס בעזה נמצאת דווקא בצד האיראני של המתרס. הדברים נכונים במיוחד בזרוע הצבאית של התנועה, גדודי עז א-דין אל-קסאם, בפיקודו של מוחמד דף. איראן וחיזבאללה אימנו וציידו את הכוח הזה, וככל שח'אלד משעל העמיק את שיתוף הפעולה עם קטאר, כך הוא עורר יותר את התנגדותו של דף.

עוד גורם חשוב בחמאס הוא "הממשלה". איסמעיל הנייה ואנשיו, שכבר התרגלו לראות את עצמם כממשלה אזרחית וראו לנגד עיניהם את צורכי הציבור יותר מאשר את צורכי המלחמה בישראל, נקלעו בין הפטיש לסדן: בין משעל, שביקש לכפוף את חמאס לצרכיה של  קטאר, לבין דף ואנשיו, שביקשו לכפוף את עזה לאינטרסים של איראן. אמצעי הלחץ של קטאר הוא הכסף. הכוח של דף הוא לוע הרובה.

התימהון האיראני

ככל הידוע היה זה דף שהחליט על דעת עצמו לחמם את הגזרה, וכתוצאה מכך הוא נקלע לניגוד אינטרסים עם איראן. המעצמה השיעית חימשה את חמאס לא כדי לקדם את פתרון בעיית פלסטין, אלא כדי להעסיק את צה"ל בלחימה בעזה כאשר תתחיל המלחמה האמיתית, הלא היא המלחמה על הגרעין האיראני. קרוב לוודאי שדף לא שיתף את איראן בהחלטתו, ותומכיו מצפון הביטו בתסכול גובר והולך כיצד כל ההשקעה האיראנית מתבזבזת על עניין שהיה רחוק מבינתם.  איראן נזקקה ליותר משבוע עד שהגיבה על המלחמה, ועד שהגיבה התחילה לדבר על העברת המאבק בישראל מעזה אל הגדה. זאת הסיבה שארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מיהר לתמוך ביוזמה המצרית, וביקש להשיג הפסקת אש. לא אהבת השלום הדריכה אותו, אלא הצלת הרקטות של פטרוניתו איראן.

היוזמה המצרית ביטאה קושי בין-ערבי אחר. הזכרנו קודם את השבר בין השיעה והסונה. שבר עמוק לא פחות נפער בתוך הסונה עצמה: מדובר בשבר המפריד בין האחים המוסלמים לבין ממשלות ערביות פרו-מערביות כמו אלה של מצרים, סעודיה ואמירויות המפרץ. מבחינתן של הממשלות האלה, האחים המוסלמים והחמאס הם ארגוני טרור. בין קטאר לבין סעודיה ומצרים שורר מתח רב, ומכיוון שמצרים הובילה את מהלכי הפסקת האש, ניסתה קטאר בכל יכולתה לחבל במדיניות המצרית. זו הסיבה שח'אלד משעל חזר דחה את כל ההצעות שהעלתה מצרים.

עוד גורם חשוב בחמאס הוא "הממשלה". איסמעיל הנייה ואנשיו, שכבר התרגלו לראות את עצמם כממשלה אזרחית וראו לנגד עיניהם את צורכי הציבור יותר מאשר את צורכי המלחמה בישראל, נקלעו בין הפטיש לסדן: בין משעל, שביקש לכפוף את חמאס לצרכיה של  קטאר, לבין דף ואנשיו, שביקשו לכפוף את עזה לאינטרסים של איראן. אמצעי הלחץ של קטאר הוא הכסף. הכוח של דף הוא לוע הרובה

שאלת המעברים

נקודת מפנה התרחשה כנראה לאחר שישראל חיסלה את מפקדי הזרוע הצבאית של חמאס ברפיח, ואולי גם את מוחמד דף עצמו. אף על פי שהללו היו קשורים באיראן ולא בקטאר, חיסולם איפשר לאגף "הממשלה" לנקוט צעדים עצמאיים יותר לקראת אימוץ היוזמה המצרית. על פי המידע המצוי בידינו, האיש שהוביל את חמאס להפסקת האש היה שר הפנים של חמאס, ח'ליל חייה, שעשוי להתברר כמנהיג הבא של התנועה. הוא נעזר באנשי הג'יהאד האסלאמי, שתמיכתם ביוזמה המצרית ביטאה כאמור את כעסה של איראן על פריקת העול של מוחמד דף.

לחיסול מנהיגי האגף הצבאי של חמאס עשויה להיות השפעה רבה על הפעלת מעברי הגבול: מוחמד דף התנגד נחרצות לפריסת אנשי אבו מאזן במעבר רפיח. הוא התנגד גם להסכם הפיוס בין אש"ף לחמאס, שנעשה בברכת קטאר, ולאחר שקבוצת חלוץ של אנשי אבו מאזן הגיעה לעזה, נחשפו אנשיה לאיומים ונאלצו לשוב על עקבותיהם.

כדי להבהיר עד כמה הוא מתנגד לפתיחת המעברים, תכנן דף לפוצץ באמצעות מנהרת תופת את מעבר כרם שלום. המעבר הזה הוא צינור החיים של עזה, וקשה להבין מדוע רצה דף לעשות זאת. למרבה המזל חשפה ישראל את התוכנית, והקדימה והרסה את מנהרת התופת. דף איבד את עצביו, הגביר את הירי על ישראל ופרצה המלחמה.

מכיוון שעל אף האבדות הכבדות שספג האגף הצבאי של חמאס, הוא עדיין הכוח הצבאי המוביל בעזה, לעמדתו על מעברי הגבול עלולה להיות השפעה שלילית על המשא ומתן על הסכם הפסקת האש הקבועה. הרס מעברי הגבול עם ישראל – בהיגיון של חמאס – עלול ליצור סיר לחץ איום שיביא להתמוטטות הגבול עם מצרים ולנהירה של מאוןת אלפי עזתים אל תוך סיני. זה כבר קרה בימי מובארק, ואין להוציא מכלל אפשרות שזה התכנון גם לעתיד. לחילופין, ייתכן שסגירת הגבול עם ישראל נועדה להשאיר את הקמת הנמל בעזה כאופציה המעשית היחידה. כאן אנו צריכים להבין היבט אחר של הסכסוך סביב עזה, והוא העמדה של טורקיה.

טורקיה היא הלוחצת העיקרית לבניית הנמל בעזה, והיא עושה זאת כחלק מהיומרות שלה לחדש את האימפריה העות'מאנית. טורקיה היא בעלת בריתה של קטאר בשבר בין האחים המוסלמים למדינות ערב הפרו-מערביות, ובעניין הזה ישראל ומצרים שותפות בהתנגדות נחרצת לבניית נמל בעזה, בייחוד בהנהגה טורקית.

מסתבר כי ארצות הברית של ברק אובמה עומדת דווקא לצדם של האחים המוסלמים, והיא עלולה לתמוך בבניית הנמל. כדי להבין מדוע, יש לחזור אל ימי נשיאותו הראשונים של אובמה. כזכור חנך אובמה את נשיאותו בהופעות נמלצות בטורקיה ובמצרים, ודיבר על "הושטת ידו לאסלאם". וכאשר החל האביב הערבי, הוא חבר לברית של ממש עם תנועת האחים המוסלמים. עד היום אובמה רואה בנשיא המודח מורסי, איש האחים המוסלמים, את הנשיא החוקי של מצרים, ולמעשה הקפיא את יחסי ארצות הברית עם מצרים של הנשיא עבד אל פתאח א-סיסי.

יש לחשוש ממצב שבו המאבק על עתידה של עזה יתפתח למאבק על עתידה של מדיניות "הושטת היד לאסלאם" בהנהגת של הנשיא אובמה, וארצות הברית תדרוש להקים נמל בעזה. במקרה כזה ישראל וארצות הברית עלולות למצוא את עצמן במחלוקת עמוקה.