דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
2 בפברואר 2015 | / מהדורה 77

סיום הפיילוט הוא מועד קריטי לתנועת ההתנגדות הפועלת נגד המאגר הביומטרי / איור: אבי אודנהיימר

מראה שחורה בכחול לבן

עם סיום תקופת המבחן בקיץ 2015 יהיה על הממשלה להחליט האם לחייב את אזרחי המדינה בתעודות זהות ביומטריות ועל הקמת מאגר ביומטרי. אם תבחר הממשלה באפשרות הזאת, תהיה ישראל למדינה הדמוקרטית והמערבית הראשונה שיש בה מאגר ביומטרי של כל תושביה. האם התנועות המתנגדות למאגר עשויות להשפיע על התודעה הציבורית ואף על החלטת הממשלה?.

מדינת ישראל מתקרבת לפרשת דרכים הרת גורל בכל מה שקשור לתחום הביומטריה. אנו מצויים בסיומה של תקופת המבחן ("פיילוט") של חוק המאגר הביומטרי – חוק המאפשר למדינה להקים מאגר ביומטרי אשר יכיל את תמונות הפנים וטביעות האצבעות (המורות) של אזרחי המדינה ולהחליף את תעודות הזהות הקיימות בתעודות "חכמות" ביומטריות. החוק התקבל בדצמבר 2009, הצו לקיום הפיילוט אושר ב-2011, ובקיץ 2013 החלה תקופת מבחן של שנתיים שבמהלכה יכלו תושבי ישראל לבחור בין הנפקה של תעודת זהות רגילה לבין הנפקה של תעודת זהות ביומטרית. בתעודת הזהות הביומטרית נמצא שבב, ובו נתוני שתי האצבעות המורות ונתוני זיהוי פנים של בעל התעודה. הנתונים האלה מוכנסים גם למאגר הביומטרי, שעליו אמונה הרשות לניהול המאגר הביומטרי, תחת חסותו של משרד הפנים.

עם סיום תקופת המבחן בקיץ 2015 יהיה על הממשלה להחליט מה הצעד הבא. אפשרות אחת היא ליישם את התוכנית, כלומר לחייב את אזרחי המדינה בתעודות זהות ביומטריות ולהקים את המאגר. אם תבחר הממשלה באפשרות הזאת, תהיה ישראל למדינה הדמוקרטית והמערבית הראשונה שיש בה מאגר ביומטרי של כל תושביה. אפשרות אחרת היא להישמע לטענות ולהצעות של מומחים, חברי כנסת וארגונים ציבוריים שעוררו מאבק פוליטי וציבורי נגד המאגר הביומטרי: לשמור על תעודות הזהות הביומטריות, אבל לפסול באופן גורף את הקמת המאגר. אם תיבחר האפשרות הזאת, תצטרף ישראל לכמה מדינות אירופיות שאימצו את השימוש במסמכי זיהוי ביומטריים בלי לשמור את הנתונים במאגר. קיימת עוד אפשרות, והיא שהממשלה תאריך את הפיילוט, וההצטרפות למאגר הביומטרי תמשיך להיות וולונטרית.

מול תומכי המאגר פועלת תנועת התנגדות המורכבת מקשת רחבה של מומחים מהתחומים של מדעי המחשב, קריפטוגרפיה (מדע ההצפנה), אבטחת המידע, מדעי המידע, המשפטים והתקשורת. אל המומחים האלה הצטרפו פעילים חברתיים, כמה חברי כנסת ממפלגות שונות, וארגונים ציבוריים כמו התנועה לזכויות דיגיטליות והאגודה לזכויות האזרח בישראל

פיילוטים של מערכות טכנולוגיות חדשות נועדים בדרך כלל לבדיקת המאפיינים הטכניים של המערכות האלה. בה בעת הפיילוטים האלה יכולים לשמש גם לבדיקת מידת ההתקבלוּת של הטכנולוגיה החדשה בציבור. המאפיינים הטכניים ומידת הקבלה הם שני גורמים שממלאים תפקיד חשוב בקביעה אם פיילוט מסוים הצליח או נכשל, והם משפיעים על החלטות ומדיניות הנוגעות ליישום הטכנולוגיה. עד עתה פרסמו משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה והרשות לניהול המאגר הביומטרי שני דו"חות דו-שנתיים על התקדמות הפיילוט. לפי הדו"חות, בששת החודשים הראשונים (יוני 2013 עד דצמבר 2013), כ-50 אחוז מהאנשים שפנו למשרד הפנים לבקשת תעודת זהות חדשה בחרו להשתתף בפיילוט. בששת החודשים העוקבים (ינואר 2014 עד יוני 2014) ירד שיעור הבוחרים להשתתף בפיילוט ל-35.4 אחוז.
סיום הפיילוט הוא מועד קריטי לתנועה הפועלת נגד המאגר הביומטרי. זוהי ההזדמנות לעורר שוב את הדיון הציבורי והפוליטי בדבר הסכנות שבקיומו של המאגר (אך לא בתעודות הזהות הביומטריות; ועל ההבדלים ביניהם נדון בהמשך). ניתן לשער שתנועת ההתנגדות תבקש לפחות להאריך את תקופת המבחן וההצטרפות הוולונטרית. אין ספק שהשלבים הבאים של המאבק ישפיעו על הממשלה ועל החלטתה בנושא המאגר הביומטרי.

להגן על הביטחון האישי

הטענות המרכזיות של תומכי המאגר הביומטרי – כמו אנשי משרד הפנים ומציע החוק ח"כ מאיר שטרית – נוגעות למצב הביטחוני הרעוע הנגרם בגלל תעודת הזהות הנוכחית. הם טוענים שמאחר שתעודת הזהות הנוכחית קלה לזיוף, אנו זקוקים למערכת זיהוי בטוחה יותר. כלומר, תעודות זהות ביומטריות "חכמות" ומאגר ביומטרי. לטענתם, היכולת של תעודת הזהות הביומטרית להגן על הביטחון האישי של תושבי המדינה, וכך גם על הביטחון הלאומי, לא תהיה משמעותית אם המאגר לא יוקם, שכן המאגר יבטיח שאיש לא יצליח לרשום את עצמו תחת יותר מזהות אחת.

מאז הגשת הצעת החוק לקריאה ראשונה ב-2008 ועד תחילת הפיילוט הציגו התומכים את היתרונות של התוכנית ביומטרית בדיוני הכנסת. בראשם עמד שר הפנים לשעבר ח"כ מאיר שטרית, שליווה את הדיונים בוועדות הכנסת השונות כיושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. בדיוני הכנסת הצטרפו לתומכים בתוכנית גם נציגים של משרד הפנים, משרד המשפטים ומשרדים אחרים. טענתם המרכזית היתה כאמור הטענה שיש בעיה חמורה של זיוף וגנבת תעודות זהות בישראל, וכי יצירת קשר בין זהות לנתונים ביומטריים באמצעות מערכת זיהוי ביומטרית היא הפתרון הטוב ביותר לבעיה.

עם השקת הפיילוט יצא משרד הפנים בקמפיין ברוח הטיעונים האלה כדי לעודד אנשים לבחור בתעודת הזהות הביומטרית במהלך תקופת המבחן. הקמפיין כלל כרזות, עלונים, וכמובן פרסומות בטלוויזיה ובאינטרנט. באחד הסרטונים מוצג אדם שזהותו נגנבת, ואשר גונבי הזהות שלו מוכרים את הדירה שלו וקונים בשמו מכונית ויצירות אמנות יקרות (בתוך כך שר האיש גרסה חדשה של השיר "זה לא אני"). סרטון אחר הוא "בּאטל הראפרים" – מלחמת טענות בין הראפר "שתי אצבעות" ששר בעד ביומטריה ל"אנטי-מטרי" ששר נגד. מובן שבסוף "שתי אצבעות" מנצח. סרטון אחר שהפיק משרד הפנים וזכה לפחות תשומת לב מציג מחבלים שנעזרו בתעודות זהות מזויפות לצורך ביצוע פיגועים בישראל. תומכי המאגר גם פרסמו את עמדתם בעיתונות הכתובה. לדוגמה, גון קמני, ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי, פרסם מאמר ב"גלובס" ותיאר בו את הצורך במאגר הביומטרי תוך שהוא טוען לחיזוק ההגנה על הפרטיות ועל ביטחון המדינה.

טענתם החזקה ביותר של המתנגדים היא הערכת המומחים כי דליפת נתוני המאגר היא בלתי נמנעת, בין אם בידי גורמים מבפנים ובין אם בידי גורמים מבחוץ (כמו האקרים). דליפת נתוני המאגר תאיים על ביטחונם של אזרחי ישראל בארץ ובחו"ל, ויש סכנה שנתוני המאגר יגיעו לידי גופים זרים עוינים

המאגר הביומטרי פורץ את הגנת הפרטיות וביטחון המדינה

מול תומכי המאגר פועלת תנועת התנגדות המורכבת מקשת רחבה של מומחים מהתחומים של מדעי המחשב, קריפטוגרפיה (מדע ההצפנה), אבטחת המידע, מדעי המידע, המשפטים והתקשורת. אל המומחים האלה הצטרפו פעילים חברתיים, כמה חברי כנסת ממפלגות שונות, וארגונים ציבוריים כמו התנועה לזכויות דיגיטליות והאגודה לזכויות האזרח בישראל.

הפנים הרשמיות של ההתנגדות הן No2Bio – קבוצה א-פוליטית שהוקמה ומנוהלת בידי אנשי אקדמיה ואנשי אינטרנט וטכנולוגיה הפעילים בשיח על המאגר הביומטרי עוד מראשיתו. חברי תנועת ההתנגדות עושים שימוש בתחומי עיסוקיהם ומומחיותיהם כדי לעסוק בהיקף רחב של פעילות, הכוללת הפצת תוכן אינטרנטי וסרטונים, הפעלת אתר אינטרנט, השתתפות בדיוני הכנסת ודיוני ועדות הכנסת, והגשת עתירות לבג"ץ.
קבוצת ההתנגדות יזמה שני מכתבים נגד המאגר. הראשון נשלח ב-2008 לכנסת ופורסם בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות". השני נשלח לכנסת ב-2011. על שניהם חתומים מומחים ואקדמאים מתחומים שונים. רבים מהשותפים למאבק מרבים להפיץ את דעותיהם נגד המאגר הביומטרי בבלוגים ובכתבות בעיתונים. בשנת 2012 הקדיש "ארץ אחרת" גיליון מיוחד לביומטריה בישראל ולהשלכותיה. עם משתתפיו נמנו מומחים כמו אלי ביהם – פרופסר ודיקן לשעבר בפקולטה למדעי המחשב בטכניון. זמן-מה לאחר שמשרד הפנים פרסם את סרטוניו, באה קבוצת "נו2ביו" ופרסמה סרטונים שבהם השתתפו אקדמאים ישראלים מומחים לתקשורת, למדעי המחשב ולתחומים אחרים ואשר יצאו נגד המאגר הביומטרי. הקבוצה פרסמה גם סרטון המתאר מה עלול לקרות אם נתוני המאגר ידלפו. מזמן לזמן פעילי ההתנגדות מחפשים דרכים פחות מקובלות, מחוץ למסגרת של "נו2ביו". למשל: ערן ורד ורם-און אגמון הטיסו מסוק זעיר מעל ביתו של ח"כ מאיר שטרית כמעשה מחאה והעלו את הסרטון ליוטיוב.

דליפת נתונים היא בלתי נמנעת

המסר העיקרי שהמתנגדים מעבירים בעתירות לבג"ץ ובדיוני הכנסת מתומצת בסיסמה של קבוצת "נו2ביו": "עוצרים את המאגר הביומטרי: ישראל צריכה תעודת זהות חכמה, לא עוד הרפתקה מסוכנת".

בניגוד לתומכים, שמציגים את המאגר ואת תעודת הזהות כישויות בלתי נפרדות, רוב המתנגדים מפרידים בין השתיים ויוצאים אך ורק נגד המאגר. הם דוחים על הסף את המאגר הביומטרי ותומכים בתעודות הזהות הביומטרית, או לפחות מאמינים שהן לא מזיקות כמו המאגר.

כל המתנגדים טוענים שהקמת המאגר תרחיב את יכולתה של המדינה לפקח על האזרחים עד כדי פגיעה בזכויות האזרחים לפרטיות, ומקצתם מותחים ביקורת על התהליך החקיקתי בעת העברת החוק הביומטרי. הם טוענים שבחלק מדיוני הוועדות על החוק השתתף חבר כנסת אחד בלבד – בדרך כלל יוזם החוק מאיר שטרית. עם זאת, דומה כי טענתם החזקה ביותר של המתנגדים היא הערכת המומחים כי דליפת נתוני המאגר היא בלתי נמנעת, בין אם בידי גורמים מבפנים ובין אם בידי גורמים מבחוץ (כמו האקרים). דליפת נתוני המאגר תאיים על ביטחונם של אזרחי ישראל בארץ ובחו"ל, ויש סכנה שנתוני המאגר יגיעו לידי גופים זרים עוינים. לטענתם, הבעיות האלה, ביחד ולחוד, לא רק מסכנות את הביטחון האישי והלאומי בישראל, אלא גם את אופייה הדמוקרטי של המדינה.

נחשוניות נמהרת ומסוכנת

מאז ספטמבר 2013 – במסגרת לימודי תואר שני בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן – אני בוחנת את הדיון הציבורי והפוליטי המתנהל על המאגר הביומטרי בישראל.

הדבר שמשך אותי לחקור את הנושא היה בעיקר ההבנה שככל שמדובר בתחום הביומטריה, ישראל צועדת למציאות ששום מדינה דמוקרטית עוד לא אימצה. עם זאת, במקומות אחרים בעולם מתקיימים תהליכים דומים. למשל, הודו התחילה בתהליך אגירת נתונים ביומטריים של אזרחיה כדי לייעל חלוקת הטבות, וארגנטינה מצויה בתהליך של שילוב מאגרים קיימים ואיסוף נתונים חדשים. בארצות הברית מופעלת תוכנית VISIT-US, שבמסגרתה כל זר שנכנס בשערי המדינה נדרש להצטלם, וטביעות אצבעותיו נלקחות עוד בעמדות ההגירה. הנתונים נאגרים במאגר, שעד עתה נאספו בו כ-46 מיליון רשומות. גם טכנולוגיות מעקב אחרות זוכות ל"הצלחה": מעריכים שעד 2013 הותקנו 5.9 מיליון מצלמות טלוויזיה במעגל סגור באנגליה.

כל המתנגדים טוענים שהקמת המאגר תרחיב את יכולתה של המדינה לפקח על האזרחים עד כדי פגיעה בזכויות האזרחים לפרטיות, ומקצתם מותחים ביקורת על התהליך החקיקתי בעת העברת החוק הביומטרי. הם טוענים שבחלק מדיוני הוועדות על החוק השתתף חבר כנסת אחד בלבד – בדרך כלל יוזם החוק מאיר שטרית

הגורמים הפוליטיים והחברתיים המניעים יישום של טכנולוגיות פיקוח ברחבי העולם מקבלים יותר ויותר התייחסות מהציבור ומאנשי אקדמיה מקשת רחבה של תחומים. אף שיש מחסור במחקרים על ההתנגדות לטכנולוגיות האלה, חוקרים אחדים טוענים כי בכוחן של תנועות ההתנגדות להשפיע על מדיניות יישום הטכנולוגיות לא פחות מכפי שמשפיעים עליה הגורמים התומכים בטכנולוגיות האלה. באמצעות מחקר ארכיוני של פרוטוקולי הכנסת הקשורים לביומטריה, ובאמצעות ראיונות עם גורמים בעלי עניין ממגוון רחב של תחומים הקשורים לדיון על המאגר הביומטרי בארץ ומחקר על תוכן המדיה שנוצר כחלק מהוויכוח הציבורי, גיליתי שהתנועות המתנגדות למאגר הביומטרי בישראל אינן יוצאות מן הכלל הזה. גורמי ההתנגדות פעילים בקשת רחבה של תחומים מקצועיים, ממשלתיים, חקיקתיים וגם ציבוריים, והתוצאות נראות לעין.

בניגוד למחאה החברתית של 2011, שבלטה במאפיינים הפופוליסטיים שלה, תנועות ההתנגדות למאגר הביומטרי מורכבות מקבוצה מצומצמת של מומחים מתחומים ספציפיים. קבוצות ההתנגדות עוד לא עוררו את ההמונים לפעולה, וכוחן אינו נובע מן ההמונים, אלא מהסמכות של אנשיהן כמומחים. באמצעות השתתפותם בדיוני ועדות ומליאת הכנסת, ושיתוף הפעולה של מקצת חברי הכנסת, הם הצליחו לדחות את ההצבעה הסופית על החוק בכמה חודשים. יותר מכך, הם השפיעו על התוכן של החוק עצמו, במיוחד בעיצוב הסעיף בחוק הדורש תקופת מבחן בת שנתיים.
ההשפעה של תנועות ההתנגדות למאגר הביומטרי אינה המאפיין המעניין היחיד שלהן. מחלוקות על טכנולוגיות יכולות לשקף ערכים חברתיים ומגמות חברתיות, ואת הקונפליקטים ביניהם. במקרה של המאגר הביומטרי בישראל ניתן ללמוד הרבה לא רק מהטיעונים השונים של תנועות ההתנגדות, אלא גם מההבנה מי הן התנועות האלה, היכן וכיצד הן פועלות, ואל מי הן פונות.

חוקרים מתחומי ההיסטוריה והסוציולוגיה של המדע מציינים שמחלוקות הקשורות לטכנולוגיה ולמדיניות נוטות לגרום ליצירת בריתות בין ישויות בלתי צפויות. ואכן, עם מתנגדי החוק הביומטרי נמנו חברי כנסת שבאו מכל קצות הקשת הפוליטית. בין השאר היו שם דוב חנין מחד"ש, מיקי איתן ומשה פייגלין מהליכוד, וניצן הורוביץ ממרצ. קשה גם לתאר את התנועות והפעילים המתנגדים למאגר כישות מונוליטית: הפעילים הם מומחים הבאים ממספר גדול של תחומים ומביאים ניתוחים וטיעונים שמשקפים את תחומי המומחיות שלהם. הם מפיצים את דעותיהם במגוון פורומים, כמו הכנסת, בית משפט העליון, פורומים מקצועיים (כמו המאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שכתבו אבנר פניצ'וק וניצן ליבוביץ), ופורומים של הציבור הכללי (כמו עיתונים, בלוגים ואתרי אינטרנט דוגמת "נו2ביו"). המומחים מהתחומים השונים מביאים מגוון דעות וטיעונים, וכך הדיון על הטכנולוגיות החדשות בכלל ועל המאגר הביומטרי בפרט מצליב מידע ותובנות מתחומי ידע רבים. בהקשר הגלובלי, כשרוב העולם נע יותר ויותר לכיוון של אימוץ טכנולוגיות מעקב ופיקוח כמו ביומטריה, הערכים והרעיונות החברתיים שנבנים ומתקבלים בישראל עשויים לתת אינדיקציה על האופן שבו טכנולוגיות שכאלה יתקבלו במקומות אחרים, ואם היישומים שלהן יצליחו.

החודשים הקרובים יהיו הרי גורל בסיפורה של הביומטריה בישראל. השאלה שעל הכף גדולה בהרבה מהשאלה איזה סוג של תעודת זהות נחזיק בארנקינו בעוד שנה-שנתיים. עד שנגיע אל פרשת הדרכים הזאת יתקיימו בחירות לכנסת ישראל ויתפרסמו הדוחות הסופיים של משרד הפנים, ושל הרשות לניהול המאגר הביומטרי ורשות האוכלוסין וההגירה, על התקדמות הפיילוט. אפשר לצפות שהמאבק נגד המאגר הביומטרי יתנהל במלוא המרץ, ושהתנועות המתנגדות למאגר יהיו גורם חשוב בשאלת עתידה של הביומטריה בישראל.

מישל ספקטור בוחנת את הדיון הציבורי והפוליטי המתנהל על המאגר הביומטרי בישראל החל מספטמבר 2013 במסגרת לימודי תואר שני בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, במסגרת מלגת פולברייט - מענק מחקר של משרד החוץ ארה"ב.

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה