דלג לתוכן הראשי
עיתון בשירות החברה
28 בפברואר 2002 | מהדורה 08

שאלה מוניציפלית

שכיחותה הרבה של תופעת המסגדים הנבנים ליד כנסיות במזרח התיכון מצביעה לכאורה על כך, שדרישת המוסלמים לבנות מסגד בסמוך לכנסיית הבשורה בנצרת איננה יוצאת דופן. השאלה הגדולה היא מדוע ממשלות ישראל מתערבות בסכסוך האמור להיפתר ברמת ועדת התכנון המקומית

נצרת ביום של חול: המוסלמים לא יישארו לנצח בשולי העיר

צילום: איל יצהר

המסורת מספרת שכאשר כבש עמר אבן-אלח'טב את ירושלים מידי הביזנטים, פנה אל הפטריארך סופרוניוס וביקש ממנו להראות לו את מקום התפילה של דוד, כדי שיוכל להתפלל בו. הפטריארך, כצעד מתבקש, הוביל את הכובש רם-המעלה אל כנסיית הקבר הקדוש. הח'ליף המוסלמי סירב להתפלל במקום זה משום שלטענתו, אם יתפלל באתר זה, יפקיעו אותו המוסלמים מידי הנוצרים. לפיכך התפלל בכניסה לכנסיית הקבר הקדוש. כזכר למעשה, אשר אם אירע בפועל התרחש מן הסתם בכניסה המזרחית, ההיסטורית, לכנסייה, מכונה היום המסגד המצוי מדרום לכנסייה, סמוך לפתחה הנוכחי, בשם מסגד עמר.

מסגד זה, הבנוי בשכנות קרובה לכנסיית הקבר הקדוש, איננו תופעה חריגה. כך, למשל, גם בחלקה הדרומי של רחבת כנסיית המולד בבית-לחם מצוי מסגד. כנסיית העלייה לשמים שעל הר הזיתים נמצאת בתוך מכלול של מבנים מוסלמיים. הכנסייה בלוד שבה, לפי המסורת, נמצא קברו של ג'ורג' הקדוש, חולקת את אותו מבנה עם המסגד המקומי. למעשה, כמעט בכל מקום ואתר בעולם המוסלמי קיימים מסגדים בקירבת מקום לכנסיות.

שכיחותה הרבה של התופעה במזרח התיכון מצביעה לכאורה על כך, שדרישת המוסלמים לבנות מסגד במקום שנוהגים להצביע בו על קברו של שיהאב אד-דין, סמוך לכנסיית הבשורה בנצרת, איננה יוצאת דופן, על-פי כל אמות-המידה הנהוגות באזור זה עידנים.

מאז הכיבוש המוסלמי של ארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-7 לספירה ועד להקמת המדינה ב-1948, שלטו בארץ רק מוסלמים או נוצרים. במהלך תקופות אלה אירע, כמעט כדבר שבשגרה, שמסגדים נבנו בשכנות לכנסיות ועל גביהן, ולהפך. יש להדגיש, עם זאת, שלא מדובר בתהליך שהתרחש לסירוגין, אלא במגמה מובהקת. במהלך כ-1,300 שנים שחלפו מאז הכיבוש המוסלמי הראשון של ארץ-ישראל ועד למאה העשרים, רוב הזמן שלטו בארץ המוסלמים, להוציא את התקופה הצלבנית. תקופה זו השפיעה אך במעט על המגמה הכללית של שני תהליכים חשובים שהתרחשו בארץ מהעת שבה נכבשה על-ידי המוסלמים: הפיכת האוכלוסייה לדוברת ערבית, והתאסלמות רוב תושבי האזור.

בשלב מסוים, עוד במאה ה-19, החלה פעילות נוצרית אינטנסיבית בארץ-ישראל. היא באה לידי ביטוי הן ברכישה, בשיקום ובהקמה של כנסיות במקומות שונים בארץ, והן בנסיונות, רובם ככולם כושלים, לנצר את תושביה. כיום חלקה היחסי של האוכלוסייה הנוצרית במזרח התיכון בכלל, ובארץ-ישראל בפרט, הולך ופוחת. בעת הזאת אין מדובר בהמרת דת אינטנסיבית של בני עדה זו, אלא בעיקר בהגירתה אל ארצות המערב ובכך שבחלק ניכר מהעדות הנוצריות אחוז הריבוי הטבעי יותר נמוך מאשר אצל שכניהן המוסלמים. הקתולים (או הלטינים) הם מיעוט קטן, אך רב כוח והשפעה, בתוך העדה הנוצרית. כוחם, כאמור, אינו נובע ממספרם אלא מהיותם חלק מבני הכנסייה המערבית העיקרית, שבראשה עומד האפיפיור ומרכזה ברומא. כך, למשל, היעדרותו של ערפאת מטקס חג המולד הקתולי זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, ואילו הַשׁארתו ברמאללה במהלך אירועי חג המולד היווני-אורתודוקסי כמעט לא באה לידי ביטוי. זאת על אף העובדה, שרוב המאמינים הנוצרים בארץ-ישראל אינם קתולים.

כנסייה מודרנית

כנסיית הבשורה בנצרת ניצבת במקום אשר בו, על-פי המסורת הקתולית, התבשרה מרים הבתולה על-ידי המלאך גבריאל על אודות הריונה והולדת ישוע. המקום היה חרב מאז התקופה הצלבנית ועד המאה ה-18, שעה שהמסדר הפרנציסקני הפועל בארץ-ישראל כ"משמר ארץ הקודש" בנה בו כנסייה צנועה. כנסייה זו עמדה על תלה עד שנות החמישים של המאה העשרים, שעה שהאפיפיור יוחנן ה-23 יזם את הקמתה של כנסייה מודרנית באתר. הקמת כנסייה זו הסתייעה בתרומות של מאמינים קתולים מרחבי העולם.

בד בבד עם פעילות זו היתה נצרת מעיירה שרוב אוכלוסייתה נוצרית לעיר שרוב תושביה מוסלמים. לסיבות השרירות בכל האזור שהוזכרו לעיל ניתן, במקרה של נצרת, להוסיף גם את תוצאותיה של מלחמת השחרור. בעקבות חורבנם של כפרים ערביים לא מעטים באזור, מקצתם גדולים למדי, נוספה לנצרת אוכלוסייה אשר היתה רובה ככולה מוסלמית. כך, למשל, הוקמה בה שכונה שיושביה היו בעבר תושבי הכפר הגדול צפוריה. כיום רוב חברי מועצת העיר נצרת הם מוסלמים.

השאלה מה צריך להיות עתיד השטח שבו נמצא קבר שיהאב אד-דין היא שאלה מוניציפלית מקומית. מי שהיה צריך להחליט על כך הן עיריית נצרת והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. התערבותן של ממשלות ישראל לדורותיהן בסכסוך זה היתה מיותרת, מטופשת ומזיקה. מישהו צריך להבין שדעתה של מדינת ישראל אינה צריכה להישמע בכל דבר ועניין, בייחוד במצב כמו זה, שבו אינה מסוגלת להרוויח דבר, יהיו התוצאות אשר יהיו. כרגע המצב הוא שתושבי נצרת הערבים משוכנעים, שעצם העלאת היוזמה לבנייה במקום היתה מצד ממשלת ישראל, כדי לסכסך בין ערבים מוסלמים לנוצרים. העולם הנוצרי רואה בהחלטה להקים מסגד התגרות. המוסלמים, לאחר שכבר הובטח להם שהמסגד ייבנה, אינם מוכנים להתפשר, ותפוח האדמה הלוהט עובר מיד ליד, בלי שמישהו יעצור אותו ובלי שיצטנן.

כיום כבר לא ניתן למנוע נזקים, אלא רק למזער אותם. אם הייתי צריך להמר, הייתי מניח שההחלטה שתקבל ממשלת ישראל תהיה לעצור את בניית המסגד כדי לרַצות את העולם הנוצרי. אי-אפשר להתעלם, כמובן, מזהותם של אלה המבקשים למנוע את הקמת המסגד, ובראשם נשיא ארצות-הברית, אך להערכתי, גם כיום הרע במיעוטו הוא להחזיר את ההחלטה לידי עיריית נצרת. במקרה זה, אני מניח שהעירייה תחליט להקים מסגד, אולם זו תהיה החלטתם של תושבי העיר. יתר על כן, ניתן לשער שהרצון לשמור על אחדות שורות פנימית והחשש מפני התגרות במעצמות מערביות, ארצות-הברית בראשן, יביאו לכך שהבנייה, אם תצא לפועל, תהיה מצומצמת בהיקפה.

יש להבין שבסופו של דבר ייבנה מסגד במרכז העיר נצרת. אי-אפשר ולא צריך לצפות לכך שהמוסלמים יישארו לנצח בשולי העיר, ואילו הנוצרים במרכזה. התהליך שבו האוכלוסייה נעשית מוסלמית יבוא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שמבנה דתי שלה יוקם במרכז העיר. השאלה, אם הוא יוקם בסמוך לקבר שיהאב אד-דין או חמישים מטרים ממנו, לא ממש חשובה.

כללם של דברים, העדות הנוצריות נמצאות במגננה ובתהליך מתמשך של ירידה זה דורות. הקמת המסגד בנצרת היא חלק מתהליך זה. נראה שזאת דרכם, אולי הלא מאוד עדינה, של המוסלמים בעיר להביא לידי ביטוי את עובדת הפיכתם לרוב. מכל מקום, הפסקת בניית המסגד לא תגרום לעצירת המגמה של התמעטות הקהילה הנוצרית בעיר, במדינה ובאזור. ברור שהתושבים הנוצרים אמנם חשים נפגעים מהתהליך, אולם בה-בעת נהיר שהפתרון למצוקותיהם לא יבוא בדמותם של צווים מנהליים אלה ואחרים. יותר סביר, שדו-שיח בין שני הצדדים יביא לתוצאות הטובות ביותר גם במקרה זה. ובאשר למדינת ישראל, למיטב ידיעתי, היא מעורבת בדי עימותים, מכדי שתתור אחרי הזדמנויות להתערב בסכסוכים שהיא איננה צד בהם. כאשר המדינה תגיע לפתרון בעיותיה-שלה, כל העולם בוודאי ישמח להשתמש בשירותיה הטובים.

ד"ר מיקי ארליך מלמד במחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן

תגובות פייסבוק

תגובות

תגובות

הגיבו לכתבה